פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 1

מתני' היה מביא. הבעל את מנתתה. כדכתיב והביא את קרבנה עליה:

בכפיפה מצרית. סל העשוי מצורי הדקל הרך הגדל סביבות הדקל:

כדי לייגעה. שתודה ולא ימחה השם על המים ובגמ' מפרש:

תחילתן וסופן בכלי שרת. בגמרא מפרש דלאו בכלי שרת ממש קאמר שאין אדם מביא מנחתו מביתו בכלי שרת אלא בקלתות של כסף ושל זהב הראויים לכלי שרת קאמר:

וזו בכפיפה מצרית. שאין ראוי לעשות ממנה כלי שרת:

כל המנחות טעונות שמן ולבונה. בבבלי פריך והאיכא מנחת חוטא דכתיב בה לא יתן עליה שמן וגו' וכן הא דתנן כל המנחות באות מן החטים והרי מנחת העומר באה מן השעורים ומשני דכרוך ותני וה"ק כל המנחות טעונות שמן ולבונה ואותם שאינן טעונות שמן ולבונה באות מן החטים ובאות סולת כגון מנחת חוטא ומנחת העומר אע"פ שבאה מן השעורי' טעונה שמן ולבונה ובאה גרש וזו אינה טעונה שמן ולבונה ובאה מן השעורים ובאה קמח:

גרש. מבורר ומנופה בי"ג נפה כעין סולת בחטים:

קמח. הכל מעורב כמו שנטחן:

מעשה בהמה. שהפקירה עצמה למי שאינו בן זוגה: