בן יהוידע על נדרים · דף 41b

כְּחִיזְרָא לְדִקְלָא חַד לַתְּלָתִין יוֹמִין כְּתִרְיָקָא לְגוּפָא. נראה גם חכמי הרופאים האחרונים מודים בזה כי כן מצאתי ברוח חיים שהוא העתקת ספר רפואה לרופא מובהק של מלך פרוסייא שכתב תחלואי הקדחת המה התרופה העקרית אשר באמצעיתם יפעל הטבע את בישול המזון ותיקונם ודחיית המותרות והנשחתות על ידי תנועת סדר הכלים הנצרכים למרוצת המצים המסבבים חוזק פעולת הלב ושאר העורקים עם חמימות ותנועות המצים וכו' עיין שם הדברים בהרחבה. מיהו התועלת היא אם תבא כשיעור מצומצם כפי צורך התועלת דוקא אבל אם תתרבה ותוסיף על שיעור הראוי תזיק מאד ולכך אמר רב נחמן 'לא היא ולא תרייקא' השם יתברך ברחמיו יסיר ממנו ומכל ישראל כל חולי ומחלה וירפא כל חולאי עמו ישראל ברחמים אמן כן יהי רצון.

אֵין מְבַקְּרִים וְאֵין מַזְכִּירִין שְׁמוֹ. נראה הטעם דאין מזכירים שמו, כי על כל מין חולי יש ממונה בפני עצמו ואלו הממונים על חולי זה של 'ברדם' מידתם להתפעל בשומעם שם החולי הזה מפי בני אדם שאז יכבידו החולי על כל אותם בני אדם שהם חולים בו! וכאשר תמצא לחז"ל שאין דרכם להזכיר שם צרעת בפירוש אלא קורין לחולי הצרעת בשם 'דבר אחר' וכמו שאמרו אכילת בשר ודגים ביחד קשה לדבר אחר, והיינו טעמא הוא משום הכי.
ומה שאמר רש"י ז"ל שקופץ מזה לזה נראה דמדמהו לחולי הדבר דכתיב ביה יַדְבֵּק הֳ' בְּךָ אֶת הַדָּבֶר (דברים כח, כא) שהוא חולי המדבק בר מינן.