ושמואל אמר אפי' בדק' עצמ' ומצא' טהו' טמא מפני שאורח בזמנו בא פי' אע"ג דאמרי' בפירקין דלעיל דקסבר שמואל דכל לבעלה לא בעי בדיקותא בין שיש לה וסת בין שאין לה וסת והיא מותרת לבעלה בלא בדיקה דוקא אם לא הגיע יום וסתה אבל אם הגיע יום וסתה בודאי שאסורה לשמש עד שתבדוק וצריך לפרוש ממנה עונה סמוך לוסתה וכ"ש בעת וסתה שמא תראה דם בשעת תשמיש ואם לא בדקה עצמה בשעת וסתה היא בחזקת טמאה דאמרי' אורח בזמנו בא ואע"פ שאחרי כן בדקה ומצאה טהור' טמאה היא דאמרי' אורח בזמנו בא אך אם בדקה עצמה בשעת וסתה ולא ראתה היא טהורה אבל כל היכא דלא בדקה עצמה בשעת וסתה הרי הוא בחזקת דאמרי' אורח בזמנו בא ומספיק' הוא טמא' שבע' אבל מיהו אחר השבע' אין לה דין זב' שתהי' שומר' יום כנגד יום שמא בשעת וסתה לא ראת' ועכשיו היא תחלת נידה והרי היא טועה:
קריאה במקור
תוספות רי"ד על נדה · דף 16a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tosafot Rid
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.sefaria.org
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 81ac48957d02db45263c036ee61cfdcb5b91c6f969062352b517608a81223aca