פני משה על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 1

מתני' לפני אידיהן של נכרים. שם כינוי הוא לחגיהם ולמועדיהם:

אסורין מלשאת ומלתת עמהן. למכור ולקנות משום דאזלי ומודו לעכו"ם ביום אידם:

מלהשאילן. בהמה וכלים מידי דהדרי בעינא:

מלהלוותם. מעות דלא הדרי בעינא דמלוה להוצאה ניתנה:

מלפורעם. דכשהן נפרעין אזלי ומודו לע"ז ביום אידם וכן כשפורעין:

מפני שהוא מיצר לו. על מעותיו שאינם חוזרים לו ולא אזיל ומודה:

שמח הוא לאחר זמן. למחר ביום אידו אזיל ומודה והלכה כחכמים. ודוקא במלוה בשטר אסור הוא להפרע מהן אבל במלוה על פה שרי מפני שהוא כמציל מידם:

ר' ישמעאל וכו'. טעמא מפרש בגמרא:

לאחר אידיהן מותר. וכן הלכה. ורבנן בתראי לטפויי קאתו דאפי' בדיעבד אסור ואין הלכה בזה כוותייהו אלא כת"ק. ובגולה שאין אנו יכולין לעמוד על עצמינו מלישא וליתן עמהן שעיקר פרנסתינו מהם ועוד משום יראה אינו אסור אלא יום אידם בלבד והאידנא נהוג עלמא היתר אפי' ביום אידם משום דקים להו לרבנן בגוייהו דלא אזלי ומודו דכל הני דאיתסר בזו המסכת מיירי בעובדי עכו"ם וע"ז ממש. וכדאמרינן בפ"ק דחולין דעכו"ם שבחוצה לארץ לאו עובדי עכו"ם הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם: