דהות רחמא מצוותא. היתה אוהבת לעשות מצות וצדקות ובעלה היה שונא מצות ובא עני א' ונתנה לו האשה לאכול וכשהרגישה שבעלה בא לבית העלתה להעני בחדר עלייתה והטמינה אותו וחזרה ובאת לפני בעלה וערכה לפניו לאכול ואכל וישן לו ובא הנחש ואכל ממה שנשאר ועומד לפניו ולאחר שניער משנתו היה רוצה לחזור ולאכול והתחיל העני הזה היושב בעלייה לדבר ולהזהירו שלא יאכל כי אכל הנחש ממנו:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הדא אמרה ישן מותר. בתמיה הא חזינן דהנחש אכל כשזה היה ישן וקשיא לר' אלעזר ולר' חנינא דאמרי ישן מותר:
כריך הוה. כלומר הנחש הזה היה רגיל שם ודוגמתו בסוף קידושין אם היו כרוכין אחריה וכלומר שזה היה כרוך ורגיל בבית ולא היה אימתו עליו אבל בעלמא אימת ישן עליהן ובתרומות גריס בריר הוה והיינו הך שהיה לבו ברור ובטוח ודעתו גסה עליו לפי שהיה רגיל שם:
ואינו אסור. האשה עליו משום ייחוד שנתיחדה עם העני הזה ומשני כי ניאפו ודם בידיהם כתיב החשוד על הניאוף חשוד על שפיכת דם ומכיון שהעני הזה לא חשוד על ש"ד שהרי הזהירו לבעל הבית שלא לאכול ממה שאכל הנחש לא חשוד על הניאוף:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 73803d38490b011995c70d54c6200a77d59afd712b182baff234b0887d2b92ec