פני משה על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 2 · הלכה 6 · Segment 2

גמ' יין למורייס. סוגיא זו כתובה בריש פי"א דתרומות והתם שייכא ואגב דפריך ממתני' מייתי לה כולה דתנן התם אין נותנין דבילה וגרוגרות של תרומה לתוך המורייס מפני שהוא מאבדו אבל נותנין את היין למורייס מפני שנותן בו טעם וקאמר התם מתניתא דרבי היא דפלוגתא היא בתוספתא שם פ"ח דרבי הוא דמתיר ליתן יין של תרומה למורייס ור"א בר' שמעון אוסר דס"ל דאינו נותנו אלא לעבור את הזוהמא והלכך אסור מפני שהוא מאבדו:

לפיכך אם עבר ונתן. לדברי רבי אסור המורייס לזרי' מפני שהיין של תרומה נותן בו טעם ומידי דעבידא לטעמא לא בטיל ולר"א בר"ש מותר לזרי' שהיין נאבד הוא ובטיל:

כדברי שהוא מתיר לזרי' א"כ מורייס הנכרי למה הוא אסור. הרי היין שנותנין בתוכו בטל הוא:

משום תבשילי נכרי'. הוא דאסר ולא משום חשש יין לנסך:

והתני. בתוספתא דמכלתין פ"ה מורייס אומן ה"ז מותר משום דלא מרע נפשיה:

אומן מותר לאו בשאינו מבושל. הוא דהתירו וא"כ דכוותה שאינו אומן אע"פ שאינו מבושל אסור כצ"ל וכן הוא בתרומות:

מאי כדון. השתא הדרא קושיא לדוכתיה מ"ט אסרו למורייס:

את שהוא וכו'. כלומר לעולם יין למורייס משום לעבורי זוהמא הוא דעבידא ובע"ז אסור דעכ"פ הנאה אית ביה מחמת יין נסך:

הדא אמרה וכו'. כלומר אפי' ההיא הנאה אסרו ביה ביין נסך ומשום חומרא דע"ז ובתרומה מותרת דאין איסור הנאה בתרומה:

ובלבד ביודעו. דלא חשיד לשקר ומהימן ליה שלא נתן לתוכו יין: