תני. בתוספתא פ"ז דב"ק והכי תנינן שם שבעה גנבים הן הראשון שבכולן גונב דעת הבריות והמסרב בחבירו לארחו ואין בלבו לקרותו והמרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל והמפתח לו חבית שמכורות לחנווני ע"כ מה דשייך להא דקאמר הכא ואגב דאמרי בענין משתה מייתי לה וכן הך ברייתא דלקמן:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מכורות לחנווני. וזה עושה כשולח לו ופותח בשבילו ולכבודו אינו חושש אם תתקלקל החבית יין מחמת שפותח אותה וטענת חנם הוא טוענו כלומר שגונב דעתו מפני שמכרה לחנווני ולא יהא מפסיד כלום בשביל שפותחה:
בשעה שאינו רוצה. לפי התוספתא עליו קאי ויש לפרשו גם על האורח:
מהו בתקרובת. מאי לשון תקרובת דקתני ולא קאמר מתנות:
רחיץ בזווי אוחרי. כלומר דאפי' דבר כזה אסור כגון שיש לו הרבה אורחים שזימן אותם לסעודה וכבר אין מקום פנוי לזה לישב ומסרב בו ואומר רחוץ ידך ושב בזוית אחרת שאני עשה לך מקום פנוי בשביל כבודך וזהו גניבת דעת והוא אינו מבקש לזה ובפ"ד דדמאי איתא נמי להא וגריס מהו בתקרובת ידע דהוא רחוץ והוא מטרח עלוי והיינו דקאמר הכא רחיץ בזווי אוחרי אע"פ שידע דרחיץ:
ובירושלם. היה מנהג יפה שכשזימנו אורחים לסעודה והיה שם מפה פרוסה לסימן לידע שכל זמן שהוא פרוסה כהוגן היו אורחים נכנסין וכשהיו מהפכין דימין לשמאל היו יודעין שכבר נתמלאו המקומות ולא היו נכנסין וכדי שלא יתביישו המתאחרים לבוא ואין להם מקום לישב לפי כבודם:
עיכלי'. כמו עיקליה מלשון עקל בית הבד כלומר היה הופך צדו הימין לשל שמאל לסי'. ובדמאי גריס הוה מפיך פילכיה דשמאל לימינא ומלשון פליוס בפ"ח דנידה מטפחת שהיא מכסה עצמה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 73803d38490b011995c70d54c6200a77d59afd712b182baff234b0887d2b92ec