רי"ף בבא בתרא · דף 18a

לישתבע דכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד א' מחייב אותו שבועה כי אמרי' נמי א' לשבועה ה"מ היכא דקא כפר במאי דקא מסהיד סהדא אבל האי קאמר אין אכלי ודידי אכלי הא ודאי דמי לדרבי אבא דאמר ה"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם והיכא דליכא ^*וכ"ה הב"ח[אפילו] חד סהדא דאכל והוא אמר מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה והאי א"ל מיגזל גזלתה ארעא מינאי ואכלתה תרתין שנין משתבע ליה מרי ארעא דלא זביני לך מידי ומהדר ליה ארעא ולא מחויב לאהדורי ליה פירי דכיון דליכא סהדי דאכלה תרתי שנין אלא איהו קאמר אין אכלי ודידי אכלי ותלת שני חזקה אכלי משתבע שבועת היסת דליכא גביה לחבריה מידי מהני פירי דאכל ומהדר ליה לארעא ומיפטר והוא הדין היכא דאסהיד חד סהדא דאכלה תלת שנין דחד סהדא רבא כמאן דליתיה דמי דלסיועיה קא אתי

(דף לד:) ההוא ארבא דהוה קא מנצו עלה בי תרי חד אמר דידי היא וחד אמר דידי היא אתא חד מינייהו לבי דינא אמר תפשוה עד דאזילנא ומייתינא סהדי דדידי היא תפשינן או לא תפשינן ^*צ"ל רב הונא אמר תפסינן וכו' כ"ה בגמ' וברא"ש (ג"א) [וכ"ה הב"ח כאן]רב אמר תפשינן רב יהודה אמר לא תפשינן אזל לא אשכח סהדי אמר להו אפקוה וכל דאלים גבר מפקינן או לא מפקינן רב ^*נ"א רב הונאיהודה אמר לא מפקינן ^*נ"א רב יהודהרב פפא אמר מפקינן והלכתא לא תפשינן ואי תפשינן לא מפקינן:

זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי א"ר נחמן כל דאלים גבר ומ"ש משני שטרות היוצאין ביום אחד (דף לה.) דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני התם ליכא למיקם עלה דמילתא הכא איכא למיקם עלה דמילתא ומ"ש מהא דתנן המחליף פרה בחמור וכן המוכר את שפחתו וילדה (^*כ"ז שפת יתר ונמחק. ד"תזה אומר ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ילדה ישבע המוכר שברשותו ילדה זה אומר ברשותי ילדה וזה שותק זכה זה וכן המוכר שפחתו וילדה) זה אומר עד שלא מכרתי [ילדה] וזה אומר משלקחתי יחלוקו התם להאי (דף לה:) אית ליה דררא דממונא ולהאי אית ליה דררא דממונא הכא אי דמר לא דמר ואי