שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סוכה · פרק 4 · הלכה 3 · Integer 6

א"ר אבהו ולכה לישועתה לנו לך יודייה. — צ"ל: לך ודאי (וכ"כ הרד"ל בביאור שמות רבה פ"ג אות ד'. וביאור זה מדלא כתיב לך אלא לְכָה דרשינן שאינו לשון הליכה אלא לשון אליך כמו לְךָ. וענין "ודאי" כפשוטו כמו בכריתות י"א א' "זו שפחה ודאית", ובירושלמי ברכות פ"ח ה"ז "אבדלה ודאי", ובב"ר פפ"ז אות ט' "מלאכתו ודאי" פי' מלאכה כפשוטו, וכן בבבלי סוטה ל"ו ב' ודלא כמ"כ שם; ובמדרש שמואל רפכ"ה "בנות ישראל ודאי", ואותו ענין בירושלמי נדרים סופ"ט "בנות ישראל ממש"; ובספרא ר"פ קדושים ר' יהודה אומר אל תפנה לראותם ודין והמפרשים נדחקו בזה, וברור שצ"ל: "אל תפנה לראותם ודאי", וכ"ה הנוסח במדרש קהלת פ"ט אות ט', ואותו ענין בירושלמי ע"ז רפ"ג "אל תפנה לראותן ממש"; והיינו מה שאמרו בשמות רבה פ"ג ועתה לכה ואשלחך אל פרעה א"ר אלעזר לכה ודאית כלומר אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, שעניינו דדריש לְך בשוָא ולא מלשון לֵך בצירה ולכה כפשוטו וכקריאתו, ומה שנוסף במדרש שם "ההא שבסוף התיבה" הגה"ה היתה מן הצד לבאר לשון המדרש ואינו מגוף הספר; ומה שביאר הרד"ל ע"ז אינו מחוור ע"ש, וע' במערכת הגדולה של המסורה אות ה' שכותב על ח' יתירה "ודאי").

אשר הוצאתיך מארץ מצרים הוצאתיך כתיב. — פי' דורש כמו הוצאתיך בשורק מדכתיב מלא וי"ו בין ה"א לצד"י (ספר המסלות סימן י"ז).