גמ' וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שריא והתניא ושוחד כו'. צריך לראות מאי קושיא דלמא בדשקיל מתרוייהו שרי לזכות את הזכאי ומחד אסור כדרבא בסמוך מאי טעמא דשוחדא למה אסור ליטול לזכות את הזכאי כו' אין אדם כו' וכפרש"י. אפשר לומר דלא קאמר הני מילי לחייב את הזכאי לזכות החייב אבל לזכות הזכאי לא רק וכ"ת הני מילי היכא דלא שקיל מתרוייהו כו' ופריך מברייתא דבלוקח מאחד אפילו לזכות את הזכאי נמי בכלל לא תטה משפט כדרבא דאין אדם רואה חוב לעצמו כו' ע"כ קרא דלא תקח שוחד בלוקח מתרוייהו דהיינו לזכות את הזכאי דלא אתי לצלויי דינא משא"כ בלוקח מאחד סוף מטה משפט ואיסורא משום לא תטה משפט נגעו בה וק"ל:
קריאה במקור
מהר"ם שיף על כתובות · דף 105a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גמ' שנאמר כי השוחד יעור פקחים. האי קרא מלשין פיקח תשמע עיור ממש משא"כ קרא דשופטים עיני חכמים היאך תלוי בחכמים לכן דריש ליה אחר כך לענין עוירת עין לב וכפי' רש"י בחומש ועיין ברש"י בפרשת משפטים פסוק דעיני פקחים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fa8503e82e00c56fd561f2da7b9ef3b83b428c321751f5be28b62b3e38d835a3