מהר"ם שיף על כתובות · דף 112a

כתבתי באורך בחילוקי:

גמ' אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה שבעים כו'. דא"ל בברכותיה הוי דהא בברכותי' מאה שערים כל מקום לפי חשבון וא"כ בשנה פשוטה לא מגיע לבית סאה נ' אמה על נ' אמה אפילו כור אחד:

גמ' ד"א כו' אי מה צבי זה קל כו'. ולא מקשה ללשון ראשון יש ליישב וק"ל:

גמ' ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה סמיכה. שכן דרך עוד היום הסמיכות בא"י מב' פנים או אם הוא עמו במקומו קרי ליה רבי ועולה לס"ת [בשם רבי] ואם אינו עמו כותבין לו בכתב והדין שאין סמיכה אלא בא"י לפני אלהים הכתובין בפרשה וכיון דכתיב על אדמת ישראל לא יבאו א"כ בטל הסמיכה הראשונה רק בכתב לז"א בכתב בית ישראל לא יכתבו זה סמיכה וק"ל וא"ל דהו"ל לר"א לומר מיד כשנכנס לא"י פלטי לי מתרתי דאין זה קושיא וק"ל:

ברש"י בד"ה בית סאה עושה כו' שהרי נמשלה לגן כו'. אין מדוקדק כ"כ אף שיש לצדדו וק"ל:

בתוס' בד"ה ר"ח הוי מתקל כו'. לפירוש התוס' מאי קמ"ל וצ"ל שהיה מנשק ועיקר חסר מגמ' רק מדקפיד לידע אם נכנס לגבול א"י ע"כ לאיזה ענין היה לנשק ולחבבה: