מהר"ם שיף על כתובות · דף 39b

בתוס' בד"ה א"ה מפותה נמי. אפ"ל שר"ל שה"ק א"ה מפותה נמי יש לה צער וא"כ אונס אמאי חייב דהא טעם דמחייבי רבנן מפרש בברייתא משום דאינו דומה וכו' והך צער דפיסוק ישנו ג"כ כשנבעלה ברצון כבנבעלה באונס [ומאי השיבו לר"ש אינו דומה כו']. אבל אמתני' לא הו"מ להקשות אמאי אונס חייב להך שינויא דפיסוק כיון שסופה להצטער תחת בעלה וא"כ הו"ל לומר בלשון א"ה אונס אמאי חייב דע"כ מתני' חייש לכחש גופנא מדמפתה פטור כמ"ש הרשב"א לעיל. דהא ודאי ניחא דחייב דזה הצער יהיה לה עתה נמי עכ"פ ואינה מרווחת ע"י הצער הזאת ולכן שפיר חייב (ע) אבל אטעמא דברייתא מקשה שפיר דנותן טעם [לאונס חייב] לפי שאינו דומה דזה הטעם אינו [דמפתה נמי ר"ל דבעילה שתחת בעלה נמי יש לה אותו הצער] אבל קשה לפי"ז [נוכל לומר] דשפיר מקשה אמתני' מפותה נמי ליחייב כיון שאינה מרווחת כלום ולסברת המקשה יש צער לרצון כאונס א"כ שפיר מקשה [אמתני'. והוי מדויק טפי לשון מפותה ומל' תוס' משמע שהבינו דאברייתא פריך כמ"ש בסמוך] וי"ל דלא שייך להקשות מפותה נמי ליחייב דהא קאמר בהדיא אינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון דש"מ דס"ל דבמפותה אין צער אלא באמת הכי פירושו הא אית לה צער ואמאי קאמרת אינו דומה כו' לנבעלת ברצון ודו"ק. ומ"ש והגיה מהר"ש יצ"ו אמתניתא לא הוי מצי כו' וסיים כי הוא ברור למבין כו'. ובעיני לא ברור ברור ממש דמ"ש בתחלה יש לדקדק בדבריו דהא אאונס דמתני' לא הו"מ למיפרך דאימא דתנא דמתני' לא חייש לכחש כו' ז"א דכתבו זה לרשב"א וע"כ מוכרח מעצמו דתנא דמתני' חייש לכחש מדמפתה פטור אף דאית לה צער לסברת המקשה השתא. ומ"ש גם מה שדקדק לומר לישנא דאמתני' הוא נראה כמיותר דהך פירכא דפריך א"ה מפותה נמי ודאי אמתני' קאי כו' הא תוס' כתבו דאברייתא פריך דקאמר אינו דומה כו' וכן מה שמסיים בדבריו ולא קשה ליה אלא אמתני' דא"כ מפותה נמי הא תוס' מפרשי תחלת דבריהם אברייתא ודו"ק. ויש לראות אם הקושיא אמאי קאמר אינו דומה כו' מאי משני משל דמפותה למה הדבר דומה לאדם שאומר לחבירו קרע כו' סוף סוף מאי קאמר אינו דומה כו' לנבעלת ברצון. ואפשר לומר דע"כ המקשה מדלא פריך מקודם מר"ש ב"י שסופה להצטער תחת בעלה דמינה מקשה בראשונה והו"ל להקשות מה תרויח הא אכתי סופה להצטער צער זה אלא צ"ל דה"ק כיון דהך צער גופיה סופה להצטער בעצמה תחת בעלה א"כ לא מיחשב זה לצער להשלים לה אמרו ליה אינו דומה כו' דהך צער לא תצטער אח"כ כשנבעלה ברצון ואהא מקשה הך צער דפיסוק יש לה במפותה נמי ואמאי קאמר אינו דומה ומשני דה"ק אינו דומה אף שצער בשוה מ"מ אח"כ מחלה. אבל באנוסה אינה מוחלת:
אבל א"כ [הוא סתירה על עיקר פירושו דאברייתא מקשה וא"ה מפותה אבעילה שתחת בעלה קאי] לא יתכן אח"כ שלי דאבוה נינהו כיון דנבעלת לבעלה קא עסקינן. גם לישנא דמפותה אינו מיושב:
ונראה [חוזר לקיים פי' המהרש"א] דעכ"פ מקשה א"ה מפותה ממש נמי ליחייב דהך צערא איכא נמי גבי דידה כמו גבי אנוסה ואף דקאמר בברייתא אינו דומה נבעלת כו' היא גופא קמקשה אמאי קאמר אינו דומה כו' ולפי"ז אה"נ שמקשה אמתני' ובמתני' א"ל אונס אמאי חייב. דדלמא לא חייש לכחש גופנא [וכמ"ש מהרש"א] אם לא מכח מפותה [לכך מקשה טפי אמפותה] ולפי"ז א"ש הגהת מהר"ש יצ"ו דאמתניתא כו' אמאי אונס חייב כו' בלא מפותה דע"כ הך תנא דברייתא חייש לכחש כמ"ש התוספות בהכונס מדקאמר אינו דומה כו' משמע הא דומה הוי פטור (פ) ומ"מ קשה לי הך קושיא דאפשטא דברייתא אינו דומה כו' לנבעלת ברצון לא מיתרצא [בהא דקאמר משל כו'] דהא בנבעלת ברצון איכא נמי הך צער ממש וי"ל כמ"ש לעיל דה"ק אינו דומה כו' דאותו צער אינה מקפדת עלה ולהכי אונס חייב ומקשה [אמתניתין] סוף סוף במפותה שלי דאבוה כו' ודו"ק:

בתד"ה אין לי כו' במאי מיירי כו'. הקשו ממ"נ על היא עצמה מנין במאי איירי ונראה דה"ה דהו"מ להקשות ממה נפשך על אין לי אלא אביה וז"ש וכן אביה אמאי צריך קרא כו' פירוש אי מיירי בנערה ואי בבוגרת אמאי יכול לעכב ואולי עדיפא להו להקשות תחלה אהיא עצמה מנין דמשמע טפי דצריך יתורא דקרא לכך:

בא"ד ואומר ר"י דנהי שאינה יכולה לעכב על אביה כו'. ואיירי בקטנה או בנערה דאפ"ה מועיל מיאונה לענין קנס ולשון התוס' בקדושין דף מ"ו ואשמעינן דכי מעכבה איהי שמשלם קנס דכמו דתלה הכתוב קנס דמפותה במיאון האב כך תלה במיאון דידה והאי מיאון דידה ודאי אינו מועיל לענין שלא תנשא לו דכיון שאביה רוצה שתהא אשתו אינה יכולה לעכב אלא מהני שמשלס קנס כאילו האב ממאן ע"כ:

בא"ד וכן במיאון אביה. י"ל אף שהיא בוגרת מ"מ מועיל מיאון שלו לענין שמשלם קנס:

בא"ד והא דתניא כו'. אע"ג דאם כונסה נמי משכחת קנס כדאמרן צ"ל כשלא יכנוס מדעתה. וה"ה מדעתו של אב ויש להסתפק קצת בזה ממה שקיצרו במיאון האב (צ) ודו"ק:

בא"ד ועוד נראה כו'. לא תירצו בקצרה דלאו מיתורא דקרא דרשינן כו' וא"כ אזדא ליה ומיהו קשה דזה הבל שצריכין לפרש מה זה שאמר לרבות יתומה לקנס על מה קאי לרבות דמשמע שצריך ריבוי ליתומה וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה דהכא איצטריכא ליה שיכולה לעכב ועוד דא"כ מאי פריך לר"י בר חנינא כו' ואם ר"ל לרבות שהיא יכולה לעכב ג"כ היאך תליא. זה ביתומה טפי הו"ל לאשמעינן רבותא אף ביש לה אב שאינה יכולה לעכב מלהנשא אפ"ה יכולה למאן לענין קנס לפירוש ר"י דלעיל דבשלמא אם כוונתו לרבות יתומה שיש לה קנס ולא למעט מלאבי הנערה שפיר אבל אם יתומה ממילא יש לה קנס בלא ריבוי דלא נתמעט כלל מלאבי הנערה ולהכי פריך מיניה לר"י בר חנינא דפטר מש"ר על היתומה מלאבי הנערה למעוטי יתומה שאין לה אב רק בא לומר לרבות שיכולה לעכב טפי הול"ל אף ביש לה אב אע"כ דוקא יתומה דמהני מיאון דידה לענין נשואין השמיענו קרא דמהני נמי לענין קנס דלא תימא אף דיכולה לעכב מלישא מ"מ לענין שישלם לה קנס לא מהני [כיון שאין העיכוב מהמפתה והתורה לא חייבתו בקנס רק כשהוא מעכב מלישא אותה]. ובזה מתורץ קושית תוספות דלעיל אמאי צריך קרא. ודברי ר"י דלעיל אזלא לתירוץ ראשון דלרבות קנס מיתורא יש ליתומה קנס [מדלא כתיב מאן מאן ולכך נקיט יתומה והכא לענין עיכוב דידה ילפינן דאף בנערה שיש לה אב מהני עיכוב דידה מיהת לענין קנס] ודו"ק וכעין זה ראיתי קצת למהר"ש יצ"ו. ודברי מהרש"ל דחוקים בעיני ודו"ק:
ויש לדקדק בשמעתין רבא אמר ק"ו ממפותה כו' והא טעמא דלא אמר רבא שלא יהא חוטא נשכר הוא כיון דמשלם קנס לאו חוטא נשכר הוא כדבסמוך וזה ניחא באונס שה"א אביה אין יכול לעכב אף שבעלמא יכול לעכב מ"מ לא הוי חוטא נשכר שישאנה בע"כ דאב כיון דאונס משלם קנס עכ"פ בין ישאנה או לא לאו חוטא נשכר הוא אבל במפותה אם לא היה יכול האב לעכב מלישא א"כ היה פטור נמי מקנס והוי חוטא נשכר וא"כ נפרוך זה על ק"ו מה למפותה שכן חוטא נשכר לכן סברא הוא שיכול לעכב וי"ל דמ"מ למה יכול לעכב מלישא במפותה יעשה המיאון לשלם קנס אף שישא ולמה עשאה התורה שימאן מלישא ולענין קנס וא"כ ילפינן באונס ממפותה כיון דסוף סוף יוכל לעכב עליו ועלי' אף שלא עבר רק על דעת אביה (ק) וק"ל:
ויש לראות במאי איירי אביה מנין באונס אי בבוגרת אמאי יכול לעכב אלא בנערה וקטנה ויליף ק"ו ממפותה ומפותה גופיה מנ"ל מסברא שלא יהא חוטא נשכר כיון דתלה רחמנא דוקא במיאון יתן קנס א"כ אם לא יהיה רשאי למאן יפטור נמי מקנס ויהיה חוטא נשכר וקרא איצטריך במפותה שלא תימא אף אם ימאן לא תועיל לענין קנס או דמהני מיאון אף בבוגרת וכמ"ש התוס' לעיל [במ"ש וכן במיאון אביה] ודו"ק. ואולם ממה שכתבו התוס' וכן אבי' אמאי צריך קרא לאביי משמע דלרבא לא אמרינן כלל סברת חוטא נשכר אף במפותה ודו"ק:

בתד"ה אלא אונס כו' והה"נ אין אביה יכול לעכב כו'. ואיפכא דלגמור מפותה דאיהי יכולה לעכב מאונס דהוא לא מצי מעכב ואפ"ה היא יכולה לעכב דמה לאונס שכן עבר על דעתה לכן יכולה לעכב משא"כ במפותה דלא עבר על דעתה שמא אינה יכולה לעכב ועוד מה לאונס דבלא"ה נמי משלם קנס אבל במפותה מנ"ל שישלם קנס וכמ"ש התוספות לעיל דלענין קנס איצטריך קרא במפותה:

בסה"ד וי"ל דלו תהיה לאשה אינו מיותר. ולעיל ריש פירקין כתבו התוס' דאיצטריך למידרש ולו תהיה לאשה מדעתה ודו"ק: