שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 9 · הלכה 15 · Integer 6

מהו שילמד אדם את בנו יוונית כו'. — שיטת הירושלמי היא דכשגזרו בפולמוס של טיטוס שלא ילמד אדם את בנו יוונית היינו לשון יונית ממש כדי שלא יוכל אדם מישראל להתחבר עם הגוים ופעמים יקרה שימסור לפניהם על בני ישראל חבריו ואך לאלה שהן קרובים למלכות התירו ללמוד לשון יון כדתני בתוספתא פט"ו התירו להם לבית ר' גמליאל ללמד בניהם יונית מפני שהן קרובין למלכות וכעין זה בירושלמי שבת פ"ו ה"א שלשה דברים התירו לבית רבי כו' ושיהו מלמדין את בניהן יונית. ומה שאמרו עוד בפ"א שם (דף ג' ע"ג) דב"ש וב"ה "גזרו על לשונן" נראה דהיינו על לשון רומית שהוא לשון הרומיים ששלטו על ישראל אבל על לשון יונית לא גזרו עד פולמוס של טיטוס. ומצינו בקדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו ספר כ' פרק ט' "שלימוד לשונות הגוים הוא דבר שאינו הגון אצל היהודים" ונראה שזה היה אחר שגזרו ב"ש וב"ה על לשונן. אבל שיטת הבבלי בסוף מסכת זו וכן בב"ק (פ"ב ב') שלשון יונית לא גזרו עליה מעולם אבל גזרו על חכמת יונית עוד בימי מלחמת האחים החשמונאים ועוד חזרו וגזרו שנית על חכמת יונית בפולמוס של טיטוס, ולשיטה זו אמרו "של בית ר' גמליאל התירו להן חכמת יונית מפני שקרובין למלכות"; ולשיטה זו יפה הקשו בתוספות ב"ק שם מפני מה היה הצורך לגזור שנית על חכמת יונית בפולמוס של טיטוס אחר שכבר נאסרה זמן רב קודם בעת מלחמת החשמונאים ונדחקו מאד ליישב זה ע"ש.