שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 1 · Integer 5

ומ"ט דר' ליעזר כי מצא בה ערות דבר ערוה זו סתירה כו'. — צ"ל: כי מצא בה ערות דבר ערות דבר זה קינוי דבר דבר מה דבר כו' (פי' שמצא חוזר על "דבר" ולא על "ערות") בתנאים שהתנה עמה ע"פ אחרים מה מקיים ר' ליעזר ערות (פי' מפני מה הקינוי קרוי ערות) דבר שהוא מרגיל לבא לידי ערוה (כל זה איתא לפנינו למטה ושייך כאן) תני ר' יוסי ב"ר יהודה אומר כו' ואין מציאה בכ"מ אלא בעדים (פי' דהוא סבר דמצא חוזר על "ערות" ולא על "דבר" וערות היינו סתירה ולכך א"א ללמוד מעל פי שנים עדים יקום דבר אלא שלמד מענין "מצא") מה מקיים ר"ל דבר, ערוה שהיא באה מכח דבר (פי' שקינא לה קודם) עד אחד מניין שישקה (פי' דכתיב "כי מצא בה" משמע שמצא בעצמו דהיינו שראה אותה שנסתרה ועדיין לא ידענו אם משקה לר' אליעזר דמשנתנו בעד אחד שראה שנסתרה) כו' קרוב אע"פ שאינו כשר עכשיו כשר הוא לאחר זמן (פי' לשאינו קרוב אם יֵדע לו עדות) עד מפי עד כו' מ"ט דר' יהושע כי מצא בה ערות דבר ערות זו סתירה דבר זה הקינוי (כ"ה בבמדבר רבה פ"ט אות ל"ז) כי מצא אין מציאה אלא בעדים ומעלה בו בקינוי השיבו על דברי ר' יוסי ב"ר יהודה כו' לקנאות לה בעצמו ולהביא עדים כו' מה טיבה להיסתר לא אתיא דלא על דמתניתא הכל כו'.