תוס' ד"ה ולמחר מצאה עליה וכו' א"נ שמא דם העד עצמו בא מדם יריכה כיון שנמצא וכו' כצ"ל ור"ל דאיירי שיש העד כאן לפנינו ונמצא עליו דם וכ"ת א"כ מאי ספקא יש כאן שאמר והא חוששת אמרת לן הספק הוא שמא יריכה נתלכלך מעלמא ודם העד עצמה בא מדם יריכה ונ"ל דהא דכתבו התוס' בתר הכי וכגון שיש כגריס ועוד וכו' לא קאי אשנוייא בתרא לחוד אלא גם אשנוייא קמא דהא עכ"פ צ"ל דאותו כתם הנמצא על יריכה צ"ל כגריס ועוד ואף ע"ג שכתבו מקצת הפוסקים שבכתם הנמצא על בשרה לא בעינן כגריס ועוד היינו במקום שנוכל להסתפק שמא מן המקור נפל אבל הכא איירי בנמצא ביריכה במקום שאין דם המקור יכול ליפול שם כמ"ש התוס' בדבור שלפני זה דאל"כ בלא העד היתה טמאה ואין כאן שום חששא אלא שמא מן העד נתלכלך יריכה וא"כ ע"כ צ"ל שיש באותו כתם כגריס ועוד:
קריאה במקור
מהר"ם על נדה · דף 14a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 08c8d775ff6d5d83c5ab5c2bab4fb752419168411a607006b77b4d3981e860c9