בשעה שגזרו על הדמאי. פי' דהיינו שיהא מפרישין תרומת מעשר מתבואה שלוקח מע"ה:
קריאה במקור
ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רוב העם מפרישין אותו לתוך בתיהן. פי' היו מפרישין חלה לתוך בתיהן ולכך לא גזרו על החלה שיהא צריך להפריש מספק:
א"ר יוסי בר בון תנאי ב"ד שיהא חלתו בצפון צפוני. פי' אף שלא פירש בפירוש באיזה מקום יהא. וצריך שיהא דווקא במקום מסויים. וע"ז תנאי ב"ד שיהא חלה בצפון צפוני. והתם בלוקח מן הנחתום איירי אלא שצריך להפריש חלה מספק:
ואח"כ גרסינן ר' יונה בעי ולמה לא תנינן חלת דמאי. פי' במתני' כיון דבדמאי נוהג חלה:
ומשני כיון דתנינן חלה. פי' חלה סתם:
לא תני חלת דמאי. פי' אין חילוק בין דמאי לודאי:
וע"ז מקשי והא תנינן תרומת מעשר של דמאי. פי' אע"ג דתנינן תרומה סתם תני ג"כ תרומת מעשר של דמאי. וא"כ גבי חלה נמי ניתני חלת דמאי אע"ג דתני חלה סתם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6779280ee4d7de02183d37586e3d7149c3dc4dbf9bfb32f64edc9d26f4ea11c9