ומקשי והתנינן כו'. פי' כיון דסברת שבשורש שהשריש מתוך של חבירו לתוך שלו כל האילן פטור אמאי הכא במתני' תני צד הפנימי למאכל צד הפנימי חייב ויפטור צד חיצון לצד פנימי ואי משום דדמי לשורש שהושרש מחו"ל לארץ א"כ אפי' צד החיצון יהא חייב:
קריאה במקור
ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומשני ר' זירא אמר להם סתם. פי' שלא פירש בשם מי:
ר' לא בשם ר"א. ראוי הוא לחשוב עליו ולחייבו. פי' לעולם דמי לשורש שהושרש מתוך של חבירו לתוך שלו. והא דאינו פוטר צד החיצון לצד הפנימי היינו משום דצד החיצון נמי ראוי שיהא חייב והיינו אם יחשוב עליו למאכל ולכך אינו פטור גמור לפטור צד הפנימי אפי' לרבי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6779280ee4d7de02183d37586e3d7149c3dc4dbf9bfb32f64edc9d26f4ea11c9