חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 7

בכסף ר' ירמיה אמר מאחר לרבו הא מרבו לאחר לא אמר ר"ז אפי' מרבו לאחר מהו מוציא מרבו לעצמו כו' אף הכא רבו נותן כסף לאחרים שיצא עבדו לחירות. הסוגיא הזו צ"ב האיך משכחת לה שרבו נותן כסף ועי"ז יצא לחירות באיזה דרך קנין הוא ועוד צ"ב כיון דר' יונה מסייע לר"ז מדוע לא פסקו הפוסקים ז"ל כר"ז עי' בתוס' הרי"ד ותמצא כל הסוגיא דבבלי וירושלמי מבואר היטב בע"ה:

ר' ירמי' בעי קומי ר"ז הילך כסף זה שיצא עבדך לחירות א"ל יוצא שדך להבקר א"ל לא יצאת מה בין זה לזה זה זיכה לב"ד כו'. עיין בחיבורינו שו"ת רידב"ז סי' א' דביארנו הסוגיא הזאת באריכות עיי"ש:

ר' יונה אתיא דר"ז כרשב"א דתני רשב"א אומר משום ר"מ אף בשטר ע"י אחרים לא ע"י עצמו כו' א"ר אבין אתיא כרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו ול"ל לרבנן אדם משחרר כו' אית ליה במזכה לו ע"י אחר כו' סברין רבנן הראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר כו' רבי אומר אע"פ שאינו ראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר. פי' וא"כ רשב"א דס"ל דלא אמרינן גיטו וידו באין כאחד אלא דמקבל רק ע"י אחרים אלמא סבר אע"פ שאינו ראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר ע"כ ס"ל כרבי דאי כרבנן הא אמרי שאינו ראוי לזכות ע"י עצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר ושיטת הש"ס דילן דזכיה אינה מטעם שליחות ולכ"ע יכול לזכות ע"י אחר אע"פ שאינו ראוי לזכות ע"י עצמו רק דאינו יכול לעשות שליח במידי דאיהו לא מצי למיעבד משא"כ בזכיה וע"כ מיבעיא לן בש"ס דילן אליבא דרשב"א אם יכול לעשות שליח משום דאיהו לא מצי למיעבד משא"כ בזכיה ושיטת הש"ס דילן הא דפליגי רבי ורבנן הוא בגזה"כ כמבואר כ"ז במס' גיטין דף מ"א ע"ב ע"ש היטב ועיין בדברינו לעיל במסכת גיטין בפ"ב דמבואר הסוגיא הזאת באריכות בעזרת השם ודו"ק: