בן יהוידע על ראש השנה · דף 18b

קָרִי לְהוּ 'צוֹם' וְקָרִי לְהוּ: 'שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה'. הקשה הרי"ף ומהרש"א ז"ל מאי קושיא הא (זכריה ח, יט) 'יִהְיֶה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה' כתיב כלומר מה שהוא עתה צום יתהפך לששון ושמחה?
ונראה לי בס"ד הכי קאמר דאם הוה כתיב 'צוֹם הָרְבִיעִי וכו' יִהְיֶה מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה' שפיר דהצום יתהפך למשתה דהצום והמשתה הם דבר והופכו, אך הששון ושמחה אינם הפך הצום, ואם כן מדקאמר 'יִהְיֶה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה' שמע מינה לא יתבטל הצום אלא הצום יצומו אותו בששון ושמחה שיהיו ששים ושמחים בצום ולא יתאבלו בו.
ועל זה פריך קָרִי לְהוּ 'צוֹם' וְקָרִי לְהוּ 'שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה' שאם יצומו איך ישישו וישמחו והלא אין ששון ושמחה אלא בכרס מלאה ונפש שבעה? ומשני האי 'יִהְיֶה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה' קאי על החיוב כי מה שהיה ביום זה חיוב לצום עתה יהיה חיוב לשוש ולשמוח, ולפי זה אין צריך להיות דבר והופכו אלא הכי קאמר זה החיוב בטל ומתחדש חיוב אחר של ששון ושמחה ואתא לאשמעינן כשאין שלום אז הצום הוא חיוב וכשיש שלום בטל חיוב זה ויתחדש חיוב אחר לעשות משתה ושמחה ואם אין שלום ואין גזרה אז ליכא לא חיוב של צום ולא חיוב של שמחה אלא הרשות בידם לעשות מה שירצו.

שַׁאנִי תִּשְׁעָה־בְּאָב, הוֹאִיל וְהֻכְפְּלוּ בּוֹ צָרוֹת. נראה לי בס"ד מאמר רבותינו ז"ל (איכה רבתי א, נז) על פסוק (ישעיהו מ, א) 'נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי' חטאו בכפלים ולקו בכפליים ומתנחמים בכפליים עיין שם והיינו לקו בכפליים זה יום תִּשְׁעָה־בְּאָב שֶׁהֻכְפְּלוּ בּוֹ צָרוֹת.

וּמִי הֲרָגוֹ? יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה הֲרָגוֹ. הקשה טורי אבן למאי אצטריך להביא דבר זה ועוד דבר זה מפורש הוא בכתוב ואין צריך לפרשו במתניתין עיין שם.
ונראה לי בס"ד שבא ללמדנו הטעם דגזרו על הריגת גדליה צום ולא גזרו צום על הריגת שאר צדיקים גדולים לכך וּמִי הֲרָגוֹ? יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה שהיה ישראל וגם הֲרָגוֹ בבחירתו הרעה שלא היתה גזרה מן השמים דהכי קיימא להו לרבנן שגדליה נספה בלא משפט אבל שאר צדיקים נהרגו על ידי גוים וגם היתה גזרה מן השמים עליהם ואפילו זכריה הנביא שנהרג על ידי ישראל גם כן היתה גזרה מן השמים ליהרג לתיקון עצמו בסוד הגלגול כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל ועוד נמי גדליה כיון שנהרג על ידי ישראל היה חלול השם בדבר כי נבוכדנצר הרשע אויב ישראל עשה חנינה והניח שארית, וישראל באו וכרתו השארית.
ועוד נראה לי בס"ד שבא התנא ללמדנו בזה הטעם שגזרו צום ביום זה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות הטעם שנהרג גדליה ע"ה ביום שלשה בתשרי מפני כי ביום זה מתקבצים כל הגבורות בבינה דמלכות והדינים גוברים ותקיעת שופר ליכא כדי למתקם ולכך בו ביום נהרג גדליה ולכך קבעו צום באותו היום בכל שנה ושנה עד כאן דבריו יעוין שם. ונראה לי בס"ד כי סיבה זו דנקיט רבינו האר"י ז"ל נרמזה בשם ישמעאל שהרג את גדליה והוא דאותיות יִשְׁמָעֵאל הם אותיות 'אש על מי' דהגבורות בתקפם הם אש וביום שלשה תשרי נקבצים כל הגבורות בבינה של המלכות וידוע כי 'מי' הוא כינוי לבינה בכל מקום ובהיותם כולם במי גברו ונעשו אש ולכך בא התנא לרמוז בדבריו טעם גזרת הצום ביום זה באומרו מִי הֲרָגוֹ? יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה שבשמו רמוז תוקף הגבורות של אותו היום שזהו הסיבה של גזרת הצום על הריגתו.

בִּתְלָתָא בְּתִשְׁרֵי בְּטֵילַת אַדְכַּרְתָּא מִן שְׁטָרַיָּא. נראה שהיה נס זה כנגד הצרה שהיתה בו ביום בחילול השם שהיה בהריגת גדליה על ידי ישראל עצמן ועתה נעשה ביום זה נס לכבוד שם שמים.