בן יהוידע על ראש השנה · דף 11a

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת וְכוּ'. הנה רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות בדרוש ראש השנה) השווה דברי רבי אליעזר ורבי יהושע דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמר איירי בבחינת החיצוניות שהוא כללות העולמות בעצמם ומר איירי בבחינת הפנימיות שהוא ענין הנשמות עיין שם, ובספרי גורי האר"י ז"ל איתא הישוב באופן זה והוא דההריון היה בתשרי והלידה בניסן ולזה אמר במוסף ראש השנה הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם ואין אומרים הַיּוֹם לֵדַת עוֹלָם עד כאן לשונו. ואמרתי לפי דבריהם יתיישב שפיר מה שמברכין ברכת החמה מן כ"ח שנה לכ"ח שנה בניסן ולא בתשרי.
ונראה לי בס"ד דגם בענין הגאולה לא פליגי אלא מר מדבר בגאולה העליונה שתהיה משבעים שרים שלמעלה ומר מדבר בגאולה התחתונה שתהיה מן האומות למטה כי לעתיד תהיה הגאולה שלימה מן השרים ומן האומות לכך אין אחריה עוד גלות כנודע.
ברם הא קשיא איך ישוו דבריהם בענין הלידה ומיתה של האבות דרבי אליעזר סבירא ליה בתשרי ורבי יהושע בניסן?
ונראה לי בס"ד גם בהא יש להקשות מר מדבר בלידת הנשמות שלהם ומה שאמר מתו קאי על התחלת סילוק הצללים של הנשמות שלהם מגופם דהדרך הוא אצל כל העולם שיתחילו להסתלק שלושים יום קודם יום המיתה ואפשר לומר דאצל האבות התחילו להסתלק ששה חדשים קודם המיתה ואפשר הטעם שהיה בהם הפרש מדרך העולם היינו משום כדי לכוין המיתה שהוא התחלת הסילוק עם הלידה בחודש אחד דהתחלת סילוק הצללים של הנשמות נקרא מיתה.
ועוד נראה לי טעם אחר שנעשה בהם הפרש זה הוא לרוב מעלתם דידוע דהסילוק המצוי אצל כל אדם שהוא שלושים יום קודם המיתה לא יסתלק כל הצל בבת אחת אלא יתחלק לשלושים חלקים וכל יום יסתלק ממנו חלק אחד משלושים חלקים והם לרוב חשיבותם כדי שלא ירגישו בסילוק נתחלק לק"ף חלקים ובמשך ששה חודשים שהם ק"ף יום היה מסתלק כל יום חלק אחד מן ק"ף חלקים כדי שלא ירגישו בחסרון כל כך, כן נראה לי בדרך אפשר באופן דיכולים אנחנו להשוות דבריהם לומר מר מדבר בלידת הנשמות ובהתחלת סילוק הצללים של הנשמות מגופם שגם זה נחשב מיתה ומר מדבר בלידת הגופים ומיתת הגופים ממש, והש"ס שקיל וטרי לפי פשט דבריהם דמשמע דפליגי, וכל שקלא וטריא זו היא לפלפולא להגדיל תורה ויאדיר דכן מוכרח לומר גם כן לפי דברי רבינו האר"י ז"ל דסבירא ליה דלא פליגי בבריאת העולם אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא.
והנה בספר קרניים (מאמר וא"ו בביאור דן ידין) הביא רבינו מהרש"ם ז"ל מספרי המקובלים דאברהם אבינו ע"ה נפטר בטבת ועשו סמך לזה (בראשית טו, טו) 'תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה' ראשי תיבות טֵבֵת יעוין שם. וקשה דלא אתי לא כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע? וראיתי בספר פרשת אליעזר שהוא גם כן ביאור על ספר קרניים הנזכר דיישב זה על פי מה שאמר בספר קרניים עצמו במאמר הקודם לזה שבחודש ניסן כלולים כל החודשים ונמצא שיש בחודש ניסן ימים השייכים לחודש טבת והוא נפטר בניסן ביום השייך לחודש טבת עד כאן דבריו יעוין שם, ולפי דבריו הנזכר יש להשוות דברי רבי אליעזר ורבי יהושע בלידה ומיתה של אבות בהכי דיש לומר גם רבי אליעזר יודה בניסן נולדו ובניסן מתו ומה שאמר בתשרי היינו בימים של ניסן השייכים לחודש תשרי אך באמת זה דוחק ודרך שכתבתי לעיל להשוות דבריהם הוא יותר מרווח.
נמצינו למדין לפי דברי רבינו האר"י ז"ל דרבי אליעזר ורבי יהושע לא דברו על בריאת עולם הזה התחתון הגשמי אלא הם מדברים ברוחניות בעולמות למעלה דרבי אליעזר מדבר בחיצוניות העולמות ומודה לו רבי יהושע בזה, אך רבי יהושע מדבר בתיקון פנימיות העולמות ועל זה קאמר בניסן נברא העולם ורבי אליעזר מודה לו בזה, אבל בריאת עולם הזה התחתון הגשמי בין רבי אליעזר ובין רבי יהושע יודו שהתחלת בריאתו היתה בכ"ה באלול ויום השישי הנזכר במעשה בראשית הוא היה יום ראש השנה שבו נברא אדם הראשון ועל זה תקנו אנשי כנסת הגדולה בתפלה 'זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ' זכרון ליום ראשון.
והנה בברייתא השני מביא רבי אליעזר רמז לדבריו אשר דבר בבריאת חיצוניות העולמות מפסוק (בראשית א, יא) 'תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ' כי ידוע שהעשבים והאילנות הם בחינת חיצוניות וכונתו בזה לומר שהפסוק הזה האמור במעשה בראשית של בריאת עולם התחתון הזה שהיה בחודש תשרי דבר בבריאה של עשבים ואילנות שהם בחינת חיצוניות לרמוז לנו שקודם זה בחינת חיצוניות העולמות הרוחניים אשר למעלה נברא ונתקן גם כן בתשרי, ורבי יהושע שהוא מדבר בפנימיות העולמות עשה רמז לפנימיות בפסוק (בראשית א, יב) 'וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא' המדבר בדבר המצוי בניסן לרמוז בניסן גם כן היה בריאה ותיקון בעולמות העליונים והוסיף תבלין לדבריו לפרש על תיקון זה שהיה בניסן הוא היה בפנימיות דוקא באומרו דאותו הפרק הוא זמן בהמה חיה ועוף שמזדווגין זה בזה וידוע שהבעלי חיים הם בחינת הפנימיות ובזה עשה אסמכתא לתיקון הפנימיות שנעשה בניסן.
נמצא רבי אליעזר ורבי יהושע עשה כל אחד אסמכתא לדבריו שמדבר בעולמות העליונים מפסוקים אלו המדברים בבריאת עולם הזה התחתון הגשמי ושניהם מודים כי פשט המקראות האלה הוא מדבר בבריאת עולם הזה התחתון אשר הם לא דברו בו, ועיין לרבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום דף על דרך עמוד ב' יעוין שם. וכבר כתבתי לעיל דהש"ס שקיל וטרי בדברי רבי אליעזר ורבי יהושע דמשמע דפליגי כל זה הוא בדרך פלפול להגדיל תורה אך באמת הם לא פליגי ואלו ואלו דברי אלקים וכאשר קבל רבינו האר"י ז"ל מפי אליהו זכור לטוב דלא פליגי.

מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, בְּקוֹמָתָן נִבְרְאוּ, לְדַעְתָּן נִבְרְאוּ, לְצִבְיוֹנָם נִבְרְאוּ. פירש רש"י 'לדעתם שאלם אם חפצים להבראות ואמרו הן' עיין שם. ונראה לי על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה י, ו) 'אין לך כל דבר ודבר נברא בעולם שאין ממונה עליו שר מלמעלה ואמר לו גדל' ולפי זה לאותם המלאכים שבראם תחילה להיות ממונים על כל הפרטים של הנבראים בעולם התחתון שאל מכל אחד ואחד על דבר השייך לו שראוי להיות תחת ממשלתו כפי שורשו ובחינתו. ובזה מובן שפיר מה שאמר 'לְדַעְתָּן' כי המלאך הממונה נקרא דעתו של אותו דבר כי הוא נשמתו והנשמה תכוונה בשם שכל כנודע.
ומה שאמר 'לְצִבְיוֹנָם נִבְרְאוּ' נראה לי בס"ד הכוונה שברא בכל אחד מהם כח המוליד כי בצומח וגם בדומם יש כח המוליד כדי שיוליד דבר אחר ממנו, ואפשר להעמיס זה בפירוש רש"י ז"ל. ונראה לי 'קוֹמָתָן דַעְתָּן צִבְיוֹנָן' למפרע ראשי תיבות 'צֶדֶק' כי בצדק בראם ולזה אמר (משלי ח, ח) 'בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי' דהבריאה היתה באמירה ודיבור. והא דנקיט נִבְרְאוּ בכל חדא וחדא לרמוז שהיו שלשה אלה בכל חד וחד מן הנבראים ממש ולא נקיט כן ארובא דוקא.

(שיר השירים ב, ח) "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים", בִּזְכוּת אָבוֹת. "מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת", בִּזְכוּת אִמָּהוֹת. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד הפסוק (שמות ג, ד) 'וַיַּרְא הֳ' כִּי סָר לִרְאוֹת' דמשה רבינו ע"ה חשב צריכין לישב במצרים מספר 'סָר' שנים כמנין עשרה הויו"ת [26×10=260] ואמר לו הקב"ה שאין צריכין לישב אלא ר"י שנים כמנין עשרה פעמים אהי"ה [21×10=210] ולכן יצאו ברד"ו שבא להם חירות מן הבינה שהיא סוד אהי"ה.
וזה נרמז באומרו 'מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים' כי האבות נקראו הָרִים ודילג קץ [190] שנים שלא הצריכם לישב אלא רד"ו [210] כמנין יו"ד פעמים אהי"ה הרמוז בראשי תיבות אברהם יצחק יעקב וזהו 'עַל הֶהָרִים' הדלוג היה בעבור השם הרמוז באותיות אשר עַל הֶהָרִים. ועוד עשה להם רמז אחר הרמוז באותיות אשר הם סוף שמות האמהות שהם שרה רבקה רחל לאה שעולה מ"ה כמנין שם הוי"ה דאלפי"ן [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] שהגלות היה על ידי התעלמות אות ב' של מלוי וא"ו שנשאר מספר דם [44] והיה יניקה למצרים מזה הדם וכשגאלם האיר והשלים שם מ"ה כולו ובטלה יניקת מצרים וזה נרמז בסופי תיבות שמות הַגְּבָעוֹת שהם האמהות.

בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו וְגוֹ' יֶרַח שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ זִיוְתָנִי עוֹלָם. נראה לי בס"ד להכי קראו זִיו ראשי תיבות זרוע ימין וגוף כי אברהם אבינו ע"ה הוא זרוע ימין כי אחוז בחסד דרועא ימינא (זוהר ב' קצ:) ויעקב אבינו ע"ה הוא גוף שאחוז בתפארת שהוא גוּפָא כנזכר בפתיחת אליהו זכור לטוב.
והנה רש"י ז"ל פירש 'כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן' ונראה דזה דוחק בפשט הלשון דקאמר 'שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ' וגם הכתוב קראו 'חֹדֶשׁ זִו' משמע שהזיו הוא בו ויתייחס אליו ולרבי יהושע הזיו הוא לניסן.
ונראה לי בס"ד דכל אדם אף על פי שנולד ויצא שלם מבטן אמו אינו נמנה באמיתות עם החיים ואינו נכלל עמהם אלא עד אחר שלושים יום שיצא מספק נפל ולכן כל שלא חי שלושים יום אינו נפדה ואם מת אין מתאבלין עליו ולכן אף על פי שנולדו בניסן לא נשלמו בלידתם להיות נמנין בכלל הנולדים אלא עד אחר שלושים שיחול זה באייר ולכן האבות שהם זיו העולם כיון ששלמו להם שלושים יום באייר יתייחס הזיו הזה לאייר ולכן חודש אייר נקרא 'חֹדֶשׁ זִו' שלידתם נשלמה בו. ולמאן דאמר שנקרא אייר חודש זיו 'מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ זִיוָא לְאִילָנֵי' היינו כי הפרח יוצא בניסן והוא מכסה גופו של פרי שהוא זיו האילן ובאייר נופל הפרח ונראה גופו של פרי שהוא זיו האילן.

מַאן דְּאָמַר: בְּתִשְׁרֵי נוֹלְדוּ, בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לד, ז) "בֶּן מֵאָה וְעֶשְׁרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם". מקשים אם כן מהאי טעמא נמי לימא ' בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק וּבְפֶסַח מֵת'?
ונראה לי בס"ד כי יצחק כיון שכהו עיניו קודם מיתתו דלכך נקרא אלקי יצחק בחייו משום דסומא חשוב כמת לכן לא אתמר ביה האי טעמא. אי נמי נראה לי בס"ד דידוע יצחק פרחה נשמתו בעקידה (ילקוט שמעוני וירא קא) שהיתה נשמתו מקודם מסטרא דנוקבא ובאה לו נשמה מסטרא דדוכרא ואם כן בשעת העקידה חשיב מת וחיה כי היה עניינו שוה ממש לחבקוק הנביא ע"ה כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל ועל כן יום פטירתו מן העולם אינו תלוי ביום לידתו העקרית שיצא גופו לאויר העולם אלא יהיה תלוי ביום העקידה שבו מת וחיה מחדש וניתן בו נשמה חדשה ויום זה היה ביום כיפור שהוא עשרה בתשרי ואפשר שגם מיתתו העיקרית היתה בתשרי ביום כיפור כי בברייתא שאמר 'בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק' לא פירש ואמר 'וּבְפֶסַח מֵת' ואפשר שהוא נכלל באומרו בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ אָבוֹת דקאי גם על יצחק ולא על אברהם ויעקב בלבד.

שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם', וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם'? הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי. יש להקשות אומרו שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם' לשון יתר הוא זה?
ונראה לי בס"ד דאיכא מאן דאמר דסבירא ליה דברה תורה בלשון בני אדם ולא דרשינן מילות שנכתבו ליפוי הלשון וכאן קשיא ליה דתיבת 'הַיּוֹם' אפילו ביפוי הלשון אין לה שחר דגם בלשון בני אדם אין ראוי למנקט הכי וזהו שאמרו שאין תלמוד לומר 'הַיּוֹם' אפילו ביפוי הלשון ואם כן גם למאן דאמר דברה תורה בלשון בני אדם קשה מה תלמוד לומר 'הַיּוֹם' הכא?

"אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא". מקשים למאי איצטריך למייתי האי קרא לסיועי לקרא ד'הַיּוֹם'?
ונראה לי בס"ד כי הוא רוצה לומר ההשוואה תהיה בשתים דהיינו במספר ימי החודש דהיינו זה בשבעה לחודש וזה בשבעה לחודש וגם השוואה בגוף הימים זה בשבעה לחודש שחל בשבת וזה בשבעה לחודש שחל בשבת ולכן אמר מיום ליום ומחודש לחודש תרתי בגוף הימים ובמספר החודש ומקרא ד'הַיּוֹם' לא משמע תרתי אלא יש לומר דהשוואה תהיה במספר החודש ואפילו שזה היה בשבת וזה היה באחד בשבת ולכן הביא קרא של (שמות כג, כו) 'אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא' דמשמע תרתי כי תיבת את יתיר אלא בתיבת 'מִסְפַּר' בא ללמד השוואה של מספר החודש ובתיבת 'אֶת' בא לרבות השוואה של גוף הימים זה ביום שבת וזה ביום שבת.

תָּנָא: אוֹתָהּ שָׁנָה, מְעֻבֶּרֶת הָיְתָה. אף על גב דעדיין לא נמסר קידוש החודש לתחתונים ומסתמא לא היו מעברים השנה למטה קודם מתן תורה אלא היו מונין כל ימות החודשים בשוה שלשים ושלשים כי רק אנחנו שמונין אחד מלא ואחד חסר צריך לעבר השנה כדי להשוות, מכל מקום נראה ודאי כי בבית דין של מעלה היה נוהג החשבון על פי סדר עיבור השנים והיו תופסים חשבון החודשים כדרך שאנחנו עושים ואם כן היה בחשבונם שנה מעוברת ואחר שניתנה תורה נמסר קידוש החודש ועיבור השנים לבית דין של מטה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה אימתי ראש השנה ויום הכיפורים? ואומר להם נלך לבית דין של מטה.