בן יהוידע על גיטין · דף 67b

אָמַר לְהוּ: בִּישְׂרָא סוּמְקָא אַגוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא. אף על גב דהיה מותר לו לשנות בדבור בעבור הצלת עצמו מן החולי עם כל זה הוא לא הוציא שקר ח"ו דהם לא אמרו מאי ניחא ליה השתא אלא אמרו 'מַאי נִיחָא לֵיהּ' בסתמא והוא השיב מאי דניחא ליה בשאר עתים דודאי בכל העתים ניחא ליה מצד טבעו בשר כחוש ויין מזוג במים הרבה אך באותו עת דוקא שהיה לו אותו חולי הוה ניחא ליה בהפך משום רפואה.

גְּדוֹלָה מְלָאכָה, שֶׁמְּחַמֶּמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ. נראה יש מעלה במלאכה שהאדם מתפרנס בה אך מעלה זו אינה דבוקה בגוף המלאכה אלא בשכר שלוקח האדם בעבורה אמנם הוא צריך גם כן לעשות יגיעה לגופו כדי שיזיע שבזה תהיה רפואתו ולכן הוא עושה מלאכה ומזיע ומתרפא הנה המעלה הזאת דבוקה בגוף המלאכה ולכן רב ששת כשהיה צריך להזיע בשביל רפואה היה מתעסק בִּכְשׁוּרֵי שהיה צריך להסיען ממקום למקום ואמר עתה גדולה מלאכה זו שאני עושה כי מלבד הרווחה שיש לי מן עסק זה שצריך אני להסיע הכשורי ממקום למקום הנה זו המלאכה מחממת אותי ואני מזיע בה שנמצא יש לי תועלת מגוף המלאכה שהיא היגיעה שאני יגע כי בזה תהיה רפואתי.

אָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ: זִיל גְּנוֹב. קשא והא קיימא לן אסור לגנוב אפילו דרך שחוק ועל מנת לשלם וכן פסק הרמב"ם ז"ל (רמב"ם הלכות גניבה א, ב), ואמרו בפסיקתא אפילו בשביל לשמור ממונו אסור לגנוב!
ונראה לי בס"ד דהוא אמר לשמעיה דבר זה לפני ריש גלותא שהוא בעל הבית והבשר שלו וברשותו קעביד לכן אם יגנוב מן העבדים אין זה גניבה כיון דעושה כן מדעת בעל הבית. ועוד איכא היתר בלאו הכי בהאי עובדא דעושה כן לאפרושי מאסורא שיתבררו מעשיהם לפני ריש גלותא ולא יאמין מכאן ולהבא בהם לאכול מידם ודע כי 'דִיסְתְּנָא דְּחַנְקָא חֲמָתָא' אתעביד מעשה בזה דאשה אחת היתה שונאה את חמותה והביאה לה חתיכה זו שיש בה עצם זה כדי לאכול ונחנקה בה ולכן היו כל העולם קורין לחתיכה זו בשם זה על שם המאורע ההוא.