נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד? צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין וכו'. נראה לי בס"ד מה שעושין בנסוך המים הוא רמז על התורה שנקראת 'מַּיִם' ולכן עושין זה קודם יום שמחת תורה ו'צְלוֹחִית' אותיות 'תַּצְלִיחַ' או 'תַּצְלִיחוּ' דהתורה מצלחת להעוסק בה. וְ'זָהָב' הוא גבורה ומניחים בתוכו מַּיִם שהוא חסד רמז שבעסק התורה יהיה מיתוק הגבורות בחסדים ו'מַחֲזֶקֶת שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין' כנגד לימוד הפשט ולימוד הפלפול ולימוד הסוד, או כנגד שלשה דורות שמחזיקים בה דכתיב (ישעיה נט, כא) 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ'.
ו'תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ' רמז למיתוק הגבורה הרומזת בתרועה בחסדים הרמוזים בתקיעה. 'וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין' עשו שם דוגמת חוטם שבו חוש הריח אשר ממנו מגיע הנאה לנשמה כמו שאמרו (ברכות מג:) על פסוק (תהלים קנ, ו) 'כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ', אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה הָרֵיחַ, ורמזו בזה שילמוד האדם תורה לשמה שיהיה ממנה הנאה לנשמה מה שאין כן תורה שלא לשמה. גם החוטם הוא בבינה בסוד מה שאמר (זהר חלק ג קל:) 'לבעל החוטם אני מתפלל' וידוע כי תורה מבינה נפקא שניתנה מעולם הבריאה שהוא סוד בינה.
ו'אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק' כי התורה שבכתב נמשלה למים ותורה שבעל פה ליין, והנה בתורה שבעל פה צריך הרחבת פה והרחבת לשון כדי להסביר לתלמידים מה שאין כן תורה שבכתב לימודה בנקל ואין צריך לה הרחבת פה כתורה שבעל פה, ו'מַעֲרָבִית שֶׁל מַיִם וּמִזְרָחִית שֶׁל יַיִן' נמצא של מים קרובה יותר משל יין וכן הוא תורה שבכתב קרובה לאדם יותר כי תחילת הכל לומד תורה שבכתב ואחר שיגדיל ילמוד תורה שבעל פה, ולכן זו בעינים וזו באזנים, כי ראיית העינים קרובה יותר משמע האזן שאם ישליכו כדור אש יתראה הלהב של האש קודם שישמע קול הכדור.
ו'תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ' רמז למיתוק הגבורה הרומזת בתרועה בחסדים הרמוזים בתקיעה. 'וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין' עשו שם דוגמת חוטם שבו חוש הריח אשר ממנו מגיע הנאה לנשמה כמו שאמרו (ברכות מג:) על פסוק (תהלים קנ, ו) 'כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ', אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה הָרֵיחַ, ורמזו בזה שילמוד האדם תורה לשמה שיהיה ממנה הנאה לנשמה מה שאין כן תורה שלא לשמה. גם החוטם הוא בבינה בסוד מה שאמר (זהר חלק ג קל:) 'לבעל החוטם אני מתפלל' וידוע כי תורה מבינה נפקא שניתנה מעולם הבריאה שהוא סוד בינה.
ו'אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק' כי התורה שבכתב נמשלה למים ותורה שבעל פה ליין, והנה בתורה שבעל פה צריך הרחבת פה והרחבת לשון כדי להסביר לתלמידים מה שאין כן תורה שבכתב לימודה בנקל ואין צריך לה הרחבת פה כתורה שבעל פה, ו'מַעֲרָבִית שֶׁל מַיִם וּמִזְרָחִית שֶׁל יַיִן' נמצא של מים קרובה יותר משל יין וכן הוא תורה שבכתב קרובה לאדם יותר כי תחילת הכל לומד תורה שבכתב ואחר שיגדיל ילמוד תורה שבעל פה, ולכן זו בעינים וזו באזנים, כי ראיית העינים קרובה יותר משמע האזן שאם ישליכו כדור אש יתראה הלהב של האש קודם שישמע קול הכדור.