בן יהוידע על סוכה · דף 21b

אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ שִׂיחַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכָה לִמּוּד? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים א, ג) "וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל". הנה בעל המאמר הזה שהוא רב נאה לו דרשה זו כי נתקיימה בו בעצמו דאיתא בגמרא דחולין (חולין קיא:) אתמר דגים שעלו בקערה רב אמר אסור לאכלן בכותח, ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח, רב אמר אסור נותן טעם הוא, ושמואל אמר מותר נותן טעם בר נותן טעם, והא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דרב אקלע לבי רב שימי בר חייא, בר בריה חש בעיניו עבדו ליה שייפא בצעא, פירוש עשו לו משיחה מסממנים בקערה אחת, בתר הכי רמו ליה בשולא בגווה פירוש הניחו לו אחרי זה תבשיל באותה הקערה טעים ליה טעמא דשייפא אמר יהיב טעמא כולי האי, פירוש שחזר ונתן טעם בבישול ומה דשמע האי עובדא סבר דסבירא ליה לרב נותן טעם בר נותן טעם בעלמא נמי אסור עיין שם. נמצא משיחתו של רב למדו הלכה גדולה ולכן דרשה זו דדריש רב כאן נתקיימה בו בעצמו.