אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא. דכיון דאודי שאכל הפירות אודי ומחייב לשלומי דכי אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר הני מילי היכא דקא טעין טעמא דמסתברא וליכא עדים דקא מכחשי לה בטענותיה דאיכא למימר דקושטא קא טעין אבל הכא טעין טעמא דלא מסתברא דהא אתו עדים ומכחשיניה ליכא למימר הפה שאסר הוא הפה שהתיר משום דהתרה שהתיר בה עצמו לאו התרה היא דקא אתו סהדי דאכחישו ליה ואגלאי מילתא דבשיקרא קא טעין. וכיון דאודי דאכל פירי מחייבינן ליה, לשלומי שהרי אסר עצמו ולא התיר:
קריאה במקור
חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא · דף 33a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010921010205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href="http://dicta.org.il">Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3ab68711770fd5e4c49aa600f60e098cbe7b4a0dd0935433c219c1c0ff45d1e1