עד שתהא לקיחה והבאה כא' והא ליכא הכא נמי משגר להו בהדי שליח דשליח פטור הוא מן הקריאה דהא לא מצי למימר מן האדמה אשר נתת לי' ואפילו מת השליח במקצת הדרך והביאם בעל הקרקע פטור מן הקריאה דבעינן לקיחה והבאה כאחד וליכא דהא מקצת ההבאה ביד השליח ומקצתו בידו:
קריאה במקור
חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא · דף 82a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אמר רב נחמן נקטינן דקל אין לו גזע. כלומר מי שקנה. דקל לקוצצו אין לו גזע. סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע. פירש הבדין העולין מן השרשין שהן עצמן נקראין גזעין שהן בשאר אילנות לבעל הקרקע הכא בדקל אין לו לבעל הקרקע מאי טעמא כיון דתניא (לעיל דף פ' ע"ב) בדקלים חופר למטה ומשרש לפי שאין גזעו מחליף מעיקרא בעת המכירה אסוחי מסח דעתיה דמוכר מיניה דמימר אמר השתא אתי בעל הדקל וחפר ומשרש להו לפרשין ויבשו להו הני גזעין דנפקו מינייהו וכיון דמסח דעתיה מינייהו כי מזבין ליה לדקל מזבין להו נמי להני גזעין בהדיה הלכך כי קייץ ליה הלוקח לדקל קייץ להו נמי להנהו גזעין דנפקי מינייהו דהא דידיה נינהו:
מתקיף לה ר"פ והא קונה שני אילנות נמי דלכי יבשי לחפור ולשרש קיימי דכי תנן מניח שתי גריפיות ה"מ היכא דמכרן לקיץ אבל היכא דמכר האילנות גופייהו שלא לקצצן כי יבשו לחפור ולשרש קיימי שהרי לא שייר המוכר לעצמו באילנות וא"נ לא יבשי וקא תבע ליה מוכר ללוקח למעקרינהו משום דהא לית להו קרקע ואי עקר להו לגמרי עקר להו כדאמרינן לעיל מצי אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל דמשמע דכי עקר ליה כוליה עקר ליה עם שרשין דיליה כי היכי דליטע ליה בדוכתא אחרינא דהא אילן זבין ולא עצים ואפילו הכי קתני שהגזעין היוצאין מן השרשין של בעל הקרקע הן ולא אמרינן אסוחי מסח דעתיה מינייהו:
אלא אמר רב פפא הכי קאמר רב נחמן מי שקנה דקל אחד שלא לקוצצו אין לו גזע לבעל האילן לפי שאין מעלה גזע מצדו של אילן כדי שיהא של בעל האילן אלא מן השרשין שהוא של בעל הקרקע ואקשינן ולרב זביד קשיא מתני' דתנן הקונה שני אילנות בתוך של חבירו וכו' עד העולה מן השרשין לבעל הקרקע דאותיב רב פפא עליה מיניה ופריק מתני' לאו דזבינהו ניהליה להני אילנות לגמרי אלא דזבינהו ניהליה לאכול פירותיהן חמש שנים דלאו לחפור ולשרש קיימי דהא לחמש שנים בלחוד הוא דזבינהו ניהליה דכי מלא להו חמש שנים שביק להו לבעל הבית ונפיק אבל היכא דזבינהו ניהליה לגמרי כיון דלכי יבשי אי נמי כי קא תבע ליה למעקרינהו לחפור ולשרש קיימי אסוחי מסח דעתיה מוכר מהנהו גזעים היוצאין מן השרשין. ויש לפרש הא דאמרינן מתני' זבין להו לחמש שנין כגון דאתני לוקח דלישבקינהו מוכר להנהו אילנות בקרקע ולא לתבעיה למעקרינהו עד משלם חמש שנין דכי משהי להו התם חמש שנין אפשר דצמח בשרשין דידהו בכל הנך חמש שנין גזעין והוה לבעל הקרקע ולא מסח דעתיה מינייהו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010921010205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href="http://dicta.org.il">Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3ab68711770fd5e4c49aa600f60e098cbe7b4a0dd0935433c219c1c0ff45d1e1