בן יהוידע על בבא בתרא · דף 147a

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צִוָּה אֲחִיתֹפֶל אֶת בָּנָיו: אַל תִּהְיוּ בְּמַחֲלֹקֶת, וְאַל תִּמְרְדוּ בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְיוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת בָּרוּר, זִרְעוּ חִטִּים. נראה לי בס"ד טעם לשלשה דברים אלו דשייכי אהדדי כי ידוע מה שכתב מהר"י ז"ל מחלוקת דואג עם דוד המלך ע"ה היתה בענין רות המואביה שהיה מהרהר אחריו שאינו ראוי לבא בקהל ח"ו אך מחלוקת אחיתופל היתה מצד בת שבע שהיה מהרהר אחריו שבא על אשת איש ואסורה עליו ח"ו.
גם ידוע מה שאמרו המפרשים ז"ל הטעם שלומדים רות בעצרת לפי שממנה יצא דוד המלך ע"ה שנולד בעצרת כי כל מגילת רות לא נכתבה אלא בשביל יחוס דוד המלך ע"ה וכיון דנולד בעצרת לכך קורין רות בעצרת ולכך נפטר בעצרת כי הקדוש ברוך הוא משלים שנותיהן של צדיקים מיום ליום וכמו שאמרו על משה רבינו ע"ה שנולד בשבעה באדר ולכך נפטר בשבעה באדר עד כאן דבריהם.
ולפי זה כיון שנפטר דוד המלך ע"ה בעצרת שהוא יום שנולד בו בזה נתברר אצל הכל שהוא צדיק גמור דאין כלל זה נוהג שיפטר ביום שנולד אלא בצדיקים גמורים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין לח.) שהקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש.וכיון דנתברר שהוא צדיק גמור שלא חטא בבת שבע אז נתברר דראוי שיהיה שלמה הנולד מן בת שבע הוא ימלוך במקומו כאשר בקש הוא לעשות וידוע דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נז.) החטים רומזים לשלום ולכך הרואה חיטים בחלום יצפה לשלום שנאמר (תהלים קמז, יד) הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ.
ובזה יובן המאמר שצוה אותם אַל תִּהְיוּ בְּמַחֲלֹקֶת שהייתי אני עושה עם דוד בענין הרהור שהייתי מהרהר אחריו מצד בת שבע ועל ידי כך אַל תִּמְרְדוּ בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד כשתראו שימלוך שלמה בנו תחתיו לומר זה בא מביאה של אשה האסורה עליו ואינו ראוי למלוך יען כי אני טעיתי במחלוקת שלי ועל כן אין למרוד במלכות בית דין הנזכר.
וְיוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת בָּרוּר רצונו לומר כאשר יהיה ביום טוב של עצרת דבר ברור לביטול המחלוקת דהיינו כשיפטר דוד המלך ע"ה בעצרת שאז בו ביום יהיה בירור שהוא צדיק גמור ולא חטא בבת שבע! ולגרסה דגרסי יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת 'בָּלוּל' כלומר בלול בפטירה ובלידה דהיינו עצרת שיפטר בה שאז אותו היום נעשה בלול מן הלידה ומן הפטירה שזה יהיה הוכחה שהוא צדיק גמור ולא חטא בבת שבע, אתם זִרְעוּ חִטִּים עשו שלום עם ביתו וזרעו כי חיטים רומזים לשלום כי אז נעשה בירור גדול לבטל מעליו ההרהור והמחלוקת שעשיתי עמו מקודם.

שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם, הַאי, מַרְבִּי דִּידֵיהּ, וְהַאי, מַרְבִּי דִּידֵיהּ. נראה לי בס"ד צָּפוֹן במלואו כזה צד"י פ"ה וי"ו נ"ון אותיות המלוי עולים מספר מַאֲכָל [91] לרמוז כי הַצָּפוֹן מַרְבִּי דִּידֵיהּ שהוא המאכל והמזון ולכן הרוצה להעשיר יצפין.
גם אותיות דָּרוֹם במילואם כזה דל"ת רי"ש וי"ו מ"ם אותיות המלוי הם אותיות שְׁתוּלִים וידוע כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ, יט) אך עם הארץ דומה לעץ תלוש וחכם דומה לעץ שתול דכתיב וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר (ישעיה ס, כא) שדומין לעץ נטוע שעושה פרי ומשביח בעצמו.
ולכן אמר דוד המלך ע"ה על החכם אשר בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ לֹא כֵן הָרְשָׁעִים (תהלים א, ג)
והיינו כי 'שתול' ו'תלוש' אותיותיהן שוים והחכם הוא כעץ שתול לא כן הרשעים שהם תלוש וההפרש הוא דעץ תלוש אינו מוציא פירות והוא עצמו כלה ואבד לאט לאט אך החכם הוא כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם התורה אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וגם עָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל דאיהו גופיה הולך ומוסיף וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. ולזה אמר צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח (תהלים צב, יג) שעושה פירות כתמר ואמר עוד שְׁתוּלִים בְּבֵית הֳ' ולא תלושים.
נמצא החכמים בעלי תורה שמתייחסים לדרום וכמו שאמרו הרוצה להחכים ידרים, הם רמוזים במלוי דָּרוֹם כי מלוי אותיות דרום הוא אותיות שתולים וכדאמר קרא שְׁתוּלִים בְּבֵית הֳ' בְּחַצְרוֹת אֱלֹקֵינוּ יַפְרִיחוּ (תהלים צב, יד) וכן הוא אומר וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם והיינו דקאמר דרום מרבי דידיה.