חידושי חתם סופר על בבא מציעא · דף 90a

והדשות בתרומה ובמעשר פירש"י דסתם דייש לאו בתרומה ובמעשר וכו' ע' תוס' והנה לקמן ד"ה ממון גבו' פירש"י כהתוס' אלא דפי' אישראל קאי אבל כהן ס"ל כיון דליכא אלא משום הפסד תרומה דישו קרינן בי'. ויראה דס"ל להס"ד א"א לומר מטעם דישו ובפרת ישראל א"כ לימא הא בכהן הא בישראל ע"כ פירש סתם דייש לאו בתרומה רוצה לומר ולא דמי לחולין מתוקנים דמה לי הך דייש או הך אבל לומר בדש של תרומה ויהיו שני בני אדם דשים בחסימה זה בצד זה א' כהן וא' ישראל זה ילקה וזה יפטר לא מיירי סתם דייש בהכי אמנם לקמן דמוקי לי' במעשר שני לר' יהודה והיינו לפנים מהחומה וא"כ הוה נמי בכי האי גונא הדש חוץ לחומה פטור ולפנים ממנה חייב א"כ הה"ד בתרומה נוקי בהכי כהן פטור וישראל חייב כגון שהקדימו בשיבולין פי' דהומ"ל מעשר לאו שקדמו בשיבולין אלא שלקח התבואה בכסף מעשר דהוי ממון גבוה שאין לו פדיום ערמב"ם אבל השתא דאמרת הא ר"מ הא ר"י ע"כ במעשר מוקמינן ושהקדימו בשיבולין:

חסום פרתי. בענין אמירה לעכו"ם עיין מ"ש בתשובה שלי סי' שצ"א. י"ל שיטת רש"י דס"ל בודאי פרת עכו"ם ותבואת עכו"ם ס"ל כמו בשל נבילה שלך ואכול דשרי כמ"ש תוס'. ואם אומר לו ודש דישה שלי פשיטא שאסור כמו שמצינו במס' מ"ק בשביעית וחוה"מ כמ"ש תוס'. דהתם אפשר דמיירי שהי' הכל לטובת ישראל לבד. אך האבעי' בפרת ישראל המושכרת לעכו"ם ואומר ודש דישה שלך דהו"ל טובת ישראל וטובת עכו"ם דעי"ז מקבל ישראל שכירות טפי כמ"ש מהרש"א וטובת העכו"ם ג"כ ונהי דבשבת מצינו כמה פעמים היכי דעכו"ם מקבל שכר ונהנה כיון שעכ"פ עושה על דעת ישראל אסור דלמא היינו דוקא משום חומרא דשבת שהוא בכרת אבל באיסור לאו לא. ופשיט מהנהו תורא דגנבי וכו' ומפרש לי' כשאלתות דעכו"ם גנב כיס של מעות לטובת עצמו והסרוס לטובת ישראל והוה ממש כה"ג כן נלענ"ד ועיין עצי ארזים ולדבריו קשה מה מייתי מהני תורא דגנבי: