זה שביתו ריקם מן העבירה: הרמב"ם כתב ולא יהא בבניו ובני ביתו ובקרוביו וכל הנלוים אליו בעל עבירה מפני שהוא מפרש ביתו ריקם היינו בני ביתו דאי ר"ל שיהא הוא עצמו ריקם מפירקו נאה שמע מינה דאפילו בילדותו לא יצא עליו שם רע כ"ש שלא יהא בעל עבירה בזקנתו כך פירשו המפרשים ורש"י פירש ביתו ריקם מן העבירה היינו שאין גזל וחמס בביתו משמע שמפרש ביתו ריקם היינו מן החמס וגזל בביתו והיינו דתלה לה בביתו ופירקו נאה דשם רע היינו משאר עבירות ותרתי קחשיב חדא שאין בו עבירות שבין אדם לחבירו כגזל וחמס ושאין בו עבירות שבין אדם למקום:
קריאה במקור
גבורת ארי על תענית · דף 16b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ועל פירוש הרמב"ם קשה לי דאי ביתו ריקם אבני ביתו קאי מכדי ופרקו נאה על עצמו קאי א"כ הוה ליה למיתני לפרקו נאה ברישא והדר לביתו ריקם דהוה ליה לא זו אף זו אבל השתא דתני ביתו ריקם קודם לפרקו נאה הוה ליה זו ואין צריך לומר זו והא לאו מילתא היא כדמוכח בגמרא בכמה דוכתי אבל לפירוש רש"י ניחא דהוה ליה לא זו אף זו דעבירות שבין אדם לחבירו חמור משל בין אדם למקום דעל זה מכפר יום הכפורים ועל זה אין מכפר כדתנן בשלהי מסכת יומא ובפרק קמא דר"ה (דף י"ח) רמי קרא דלא ישא פנים אקרא דישא ה' פניו אליך ומשני כאן בעבירות שבין אדם למקום וכו' והמחוור נראה לי דבין ביתו ריקם ובין פרקו נאה איירי מכל העבירות אלא שביתו ריקם היינו בשעתו הוא ריקם מן העבירות והם דברים הנראה לעינים והא דתלה בביתו היינו על דרך דפירשתי דביתו ריקם דמתני' כולל ב' דברים ריקם מן העבירות ושהוא עני ועל שניהם נופל לשון ביתו ריקם ואע"ג דברייתא תני לה בהדיא מטופל ואין לו דאין פירוש ביתו ריקם דברייתא אלא מן העבירות לחוד אפילו הכי לישנא דמתניתין נקט ופרקו נאה היינו אפילו מקודם לא יצא עליושם רע מעולם אפילו בילדותו אע"ג דמעשה ילדותו סתומים לנו מכל מקום הואיל ואנו רואים שביתו ריקם עכשיו מן העבירה אמרי' מסתמא היה כן נמי בילדותו ולפי זה הא דנקט ביתו ריקם קודם לפרקו נאה אע"ג דפרקו נאה דאיירי בילדותו קדים בזמן לביתו ריקם דמיירי השתא משום דביתו ריקם מעבירה מוכיח על פרקו נאה דילדותו דמסתמא היה כמו כן בילדותו בחזקת כשרות כמו שביתו ריקם השתא אלא אם כן נודע לנו בבירור שיצא עליו בבחרותו שם רע אבל דברי הרמב"ם תמוהין מאוד שיהו בניו ובני ביתו מעכבין עליו מלירד לפני התיבה והא לא מצינו אלא גבי סוטה דאפילו אם אין בניו ובני ביתו מנוקים מעון אין המים בודקין את אשתו כדכתיב לא אפקוד וגומר וכדאמרינן בפרק ה' דסוטה (דף כ"ח) אבל במקום אחר לא מצינו זאת והא לרבי יוסי הגלילי דאמר הירא ורך הלבב חוזר ממערכי המלחמה זה המתיירא מעבירות שבידו כדאמרינן בסוף פרק ט' דסוטה (דף מ"ז) משמע ודאי דווקא על עבירות שלו הוא דחוזר אבל לא על של בני ביתו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010023160205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href="http://dicta.org.il">Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 94620f95196f1f2ba6fb1ba0d149b7fd14e613a2e7300500a2bf7b3b7226016d