ר' אבא בר זוטרא בשם שמואל כל שהוא בה"י רבה באל"ף רבה. — צ"ל: כל שהוא בהרבה הרי הוא בארבה (וכ"ה בנדה פ"א ה"ד דף מ"ט ב' ובב"ר פ"כ אות י"ג; וביאור זה שדורש המקרא "הרבה ארבה" בראשית ג' ט"ז והוא לשון כפול שכל אשה היולדת לחדשים רבים דהיינו לתשעה הרי היא מרבה גם בימים דהיינו שיולדת לחדשים שלמים ולא למקוטעין, אבל האשה שיולדת לחדשים מועטים דהיינו לשבעה היא ממעטת ג"כ בימים ויולדת למקוטעין ולפ"ז אין קושיא מר' בא אר' בא דכאן שהוא לט' חדשים אמר שאינה יולדת למקוטעין אבל לעיל שהוא לז' חדשים כמו שאמר מקצת מן הראשון ומקצת מן האחרון וחמשה שלמין באמצע בזה מודה שיולדת למקוטעין).
ודע שלפנינו בב"ר שם מסיים בסוף מאמר זה "כל שהוא במאתים ושנים עשר יום חי", וברור שכל זה אינו מגוף המדרש אלא פירוש הוא שנוסף בספרים ע"פ ביאור ר' בחיי על מאמר זה על המקרא הנ"ל וכן מדברי ר' בחיי שם נראה שלפניו לא היתה הוספה זו במדרש וכן נראה מהפירוש המיוחס לרש"י במדרש שם ע"ש.
ודע שלפנינו בב"ר שם מסיים בסוף מאמר זה "כל שהוא במאתים ושנים עשר יום חי", וברור שכל זה אינו מגוף המדרש אלא פירוש הוא שנוסף בספרים ע"פ ביאור ר' בחיי על מאמר זה על המקרא הנ"ל וכן מדברי ר' בחיי שם נראה שלפניו לא היתה הוספה זו במדרש וכן נראה מהפירוש המיוחס לרש"י במדרש שם ע"ש.