איתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך. ולחזי ההוא גברא אי לרדיא זבין והכירו המוכר אי לשחיטה זבין. בגברא דזבין להכי ולהכי. ולחזי דמי היכי הוה דאפי' רבנן דלעיל (בבא בתרא דף עז:) מודו הכא כיון דאין הדמים מכחישין את עיקר הלשון לא צריכא דאייקר בשרא וקם בדמי רדיא. ואי דליכא לאשתלומי מניה לשקול תורא בזוזי דאמרי אינשי ממארי רשותך פארי איפרע. דאיכא לאשתלומי מניה רב אמר ה"ז מקח טעות זיל בתר רובא ורובא לרדיא זבני. ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא והלכה כשמואל בדיני ודיני פריעה כתבתי בפרק קמא דקמא סימן ה:
קריאה במקור
פסקי הרא"ש על בבא בתרא · פרק 6 · הלכה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b7a7dfdd23ac3b5be0eb1b05c2ee1c418dd0c672279f25fc5447a892752fda4d