מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 6

וקים ליה וגי' הרמב"ן ז"ל מה דהוה ניחא ליה חמי מישרי. והרא"ש ז"ל מביא הגי' ינכה ליה מאי דהוה חזי למשרייה וכתב שיש מביאין ראיה מכאן לדברי הר' אפרים ז"ל שחולק על דברי הרי"ף במה שפסק בדין המלוה את חבירו ודר בחצירו דלענין איסור הלכתא כלישנא קמא דאמר התם בדף ס"ד ע"ב דאפי' הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר וכ"ש בהלויני אבל לענין להוציא ממנו בדיינין בהלויני ודר בחצירי מפקינן מיניה אגרא דהוי לה רבית קצוצה אבל הלוהו ודר בחצירו דלאו אדעתא דהכי אוזפיה אבק רבית הוא ולא מפקינן מיניה ואפילו קא תבע ליה מקמיה דפרעיה לא מחייבינן ליה לנכוייה ליה שיעור אגר ביתיה כדאמר רב אשי לקמן דף ס"ז דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא. וה"ר אפרים חלק ע"ז דסובר דלא אמר רב אשי הכי אלא במשכנתא דהוי ברשותי' לגמרי דלא מצי לסלוקי ליה עד דיהיב ליה זוזי וכמו שגבה חובו דמי והלכך כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה היא אבל הלוהו דלאו אההוא ביתא אוזפיה ואי בעי מפיק ליה מההוא ביתא בלא זוזי סלוקי בלאו זוזי לאו אפוקי מיניה הוא ומנכה ליה אגר ביתא. ומביאין ראיה לדברי ה"ר אפרים דהכא קאמר ינכה ליה וכו' וכתב בשם הרמב"ן ז"ל שדחה לראיה זו דדילמא ר' אבא בר ביזנא ס"ל כמ"ד לקמן דסלוקי בלאו זוזי לאו אפוקי מיניה היא ואנן כרב אשי קי"ל דחשיב אפוקי מיניה. ובלאו הכי קשה להיש מביאין דלא שייכא האי לישנא דהוה חזי למשרייה. ועיין לקמן ד"ה ר' אילא אמר נותן לו שכר רגלו מ"ש שם לדעת הרמב"ם בדין זה: