מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 2

כיני מתניתא ע"ג כסא שלו ע"ג תיבה שלו נראה הא דדייק בתחלה מהסיפא משום דברישא מצא בחנות קתני דלכאורה משמע בחנות דוקא והילכך דייק מעיקרא מסיפא דאפילו על כסא שלו מדלא קתני רבותא מצאו על הכסא הרי אלו של שלחני וכד דייקא ליה מסיפא מפרש הכין גם ברישא דסובר ר' לעזר דאין סברא לחלק בין חנווני לשלחני בזה דגם בחנות דרך הקונים להניח מעותיהן ע"ג התיבה עד שיקבלו הסחורה והלכך איכא למתלי דשל הבאין הן ולא של חנווני. ובבבלי דף כ"ו ע"ב לא דייק ר' אלעזר אלא בסיפא דקאמר אפילו מונחין ע"ג שלחן ומש"ה כתב הטור בסי' ר"ס על הרמב"ם ז"ל שפסק פ' ט"ז מאבדה הל' ד' כהאי דהכא על התיבה ואצ"ל וכו' הרי הוא של מוצאו והשיג עליו ואמר ולא נהירא ומה שרצה הב"י ליישב שם כבר השיב עליו בדרישה ובאמת אינו נראה כן מן הסוגיא דהא בהדיא קאמר רבא מתני' קשיתי' מאי אריא וכו' א"נ מצא בשלחנות כדקתני רישא מצא בחנות וכו' וא"כ חזינן דלא דייק ליה הכי ברישא. אבל מצאתי בשיטה דהאי אי נמי וכו' גירסת הראב"ד והרשב"א ז"ל ונראין הדברים דגי' אחרת היה לו להרמב"ם שם ולא גריס אי נמי וכו' ועיקר הדיוק מדלא תני על השלחן ותו לא וסמיך אדהכא דבהדיא פסק ר' אלעזר גופיה בתרווייהו וכנראה מדבריו שם בדין השלחני שכתב בלישנא דהאי ש"ס מצאן על הכסא לפני השלחני וכו' ובמ"ש שם אפילו היו צרורין וכו' מבואר הוא דרוב עכו"ם אצרורין קאי ואם אינן צרורין אפילו ברוב ישראל דאין סימן למעות וכבר כתבתי מזה בהלכה דלעיל ד"ה של אמורים היו וכן בענין הטעם דלא קנה לו החנות הכל מבואר שם והרא"ש ז"ל שכתב כאן הטעם משום דלא סמכה דעתו לפי שרבים מצוין שם לשיטתיה אזיל דס"ל בחצר שאינה משתמרת בעומד בצדו סגי ולא בעינן עד שיאמר תזכה לי תצירי והרמב"ם לטעמיה אזיל עד שיאמר תזכה לי כמבואר ב' דעות אלו בטור סי' רס"ח בענין דין זה: