מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 7

לא יקח בהן כסות ועצים. הכי איתא בתוספתא וכן העתיק הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ז משלוחין ושותפין אבל הרא"ש ז"ל העתיק לא כסות ולא כלים וכתב הטעם דכל מידי בכלל פירות הן ואפילו בעלי חיים חוץ מאלו ובהמה טמאה תמיהא לי עכ"ל ולפי הגי' שלפנינו לק"מ דאין הנותן מקפיד על פירות דוקא וכן לישנא דפירות לאו דוקא הוא אלא כל מילי העשוין להשתכר בהן ואין ההפסד מצוי בו כ"כ כמו כסות ועצים וכן העתיק הנ"י לגי' התוספתא ותלמודא דהכא לא כסות ולא עצים וכתב ולא נתפרש הטעם למה. וכבר פירשנו מילתא בטעמא:

הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומות. התם בפרקין דף ע"ג ע"ב גרסינן אמר רב חמא האי מאן דיהיב ליה זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדקאזיל אפרוותא דזולשפט וכתב הרא"ש ז"ל ומיירי כשהתנה עמו שאם לא יקנה ימצא לו יין משלו דאי לאו הכי הא קי"ל המבטל כיס של חבירו אין לו אלא תרעומות עכ"ל ור"ל דאף דבלאו הכי לא קיימא האי דינא דרב חמא דהא מסקו הפוסקים כרב אשי התם דהוי אסמכתא דהא לאו בידו הוא שמא לא ימכרו לו מ"מ אי לאו דמיירי שהתנה עמו בפירוש שאם לא יקח לו שישלם לו ההפסד שלו לא אסיק רב חמא אדעתיה למימר הכי דאין כאן אלא מבטל כיס חבירו. וא"כ לדינא אפי' התנה עמו כך לאו כלום הוי דהוי אסמכתא. ובשי' למב"א ז"ל ראיתי שכתב בשם הריטב"א ז"ל וז"ל ומורי הרב תירץ דהכא אע"פ שלא קבל עליו תשלומין כלל כיון שנתן לו מעותיו לקנות סחורתו ואלמלא הוא היה לוקח ע"י עצמו או ע"י אחר אלא שזה הבטיחו וסמך עליו ונתן לו מעותיו על דעת כן הרי הוא חייב לשלם לו כל מה שהפסיד בהבטחתו דבההוא הנאה דסמיך עליה משתעבד ליה מדין ערב וזה ענין דין פועלים דפרקין דלקמן שחייבין לשלם לבה"ב מה שהפסיד כשחזרו בהן וזה דין גדול עכ"ל ולא מצאתי חבר לו ולסברא זו וכל הפוסקים סתמו דבריהם בדין זה וכתבו שאין לו עליו אלא תרעומות. וכן במה שחילק הש"ס כאן בשדה ומה שנסתפק בספינת וחנות חבירו וכדאיתא בפ' המקבל ועיקר דין זה דרישא דתוספתא מבואר בדברי הרמב"ם בפ"ו משלוחין הל' ו' ובטור חה"מ סי' קפ"ג ומדין אם מבטל שדה חבירו שגורם להזיק נלמד ממתני' דפ' המקבל ומצאתי בסמ"ג עשין פ"ב בהל' שותפין שהביא להאי דהכא ופסק גם בחנות וספינה דפטור משום דבעיא דלא איפשיטא ובכל כה"ג הוי קולא לנתבע ובמבטל שדהו פי' הטעם דחייב שזה אינו תלוי בדעת אחרים כ"א בטורח עצמו. ועיין לקמן פ' המקבל הל' ג':