ואית דאמרין אזיל לכנישתא ושמע סימנין וכו'. נראה דהני תרי לישני פליגי במאי דפליגי רב יהודה ורב נחמן שם דף כ"ח ע"ב דרב יהודה סבר אבדתא מכריז ולא גלימא דחיישינן לרמאי ורב נחמן סבר גלימא מכריז ולא חיישינן לרמאי. והיינו דקאמר הכא איזהו רמאי שחוששין לו וקאמר עבד גרמיה וכו'. כלומר דלרמאי כזה שעושה עצמו צבוע חוששין ובודקין אחריו אבל בסתם אין חוששין לרמאי וגלימא מכריז כרב נחמן ואית דאמרין סברין דלעולם חוששין לרמאי והיינו דקאמר ושמע סימנין וכלומר מבין הסימנין שהרי סימניה בודאי אין מכריזין אלא דה"ק דאי אמרת דגלימא מכריז א"כ חוששין אנו שישים אל לבו ויבין סימני האבדה שמכיר בה וילך לבהכ"נ אחרת ויגיד ולפיכך אבידתא מכריז כרב יהודה. ופסק הרי"ף כר"נ וכן הרמב"ם בריש פ' י"ג דאין חוששין דהא בעינן עד שיאמר סימנין מובהקין שבה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 2 · הלכה 7 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9e1c686e773ecaff29bb3dbbcf36bbe0e9c677055dd326f39f64f083acac89e5