מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 2

אדם זכה במציאה בתוך ד' אמות שלו. עיקרה דהאי סוגיא שנויה בפרק הזורק ומבואר שם ובארתי כאן לפי הכרח הענין ולא נעתקה הכא הסוגיא בשלימות וכמבואר בפנים. והמסקנא דאין ד' אמות קונות לו בר"ה וכן היא המסקנא שם ודוקא בסימטא ובצדי ר"ה קונות לו ד' אמות שלו. ומתוך מה שנתבאר בפנים דיש בפיאה מה שאין במציאה ויש במציאה מה שאין בפיאה לפי הס"ד והיינו דמקשי ליה מתרווייהו ואע"ג דידע שינוייא כיון דנפל גלי אדעתיה וכו' וכמו כן נראה מדאמר התם מותיב ר' חייא בר יוסף פיאה מותיב ר' יעקב בר אידי נזקין ובחד שינויא הוא דדחי להו וא"כ מאי דייקא להו דלמר קשי' ליה מפיאה ומשני לה ולמר מנזיקין ומשני לה נמי הכי אלא משום דאיכא סברא בכל חדא מה דליתא באידך והיינו דבפיאה איכא למימר כיון דהתורם זכתה לו גילוי דעתיה לאו כלום הוא וכדאמר התם דזכי לה רחמנא דס"ד דהתם קני לה מיקני אי אמרינן דד' אמות קונות קמ"ל דלא היא וכן במציאה איכא למימר כיון דהוא ראה אותה בתחלה ולא היה שם אחר כשראה ונתקרב אצלה הלכך לאו כלום הוא מה דנפל עליה ולא אמרינן דגלי דעתיה דבנפילה הוא דליקני משא"כ בפיאה יש עניים אחרים שם קמ"ל דאפ"ה אמרי' בתרווייהו כיון דנפל גלי אדעתיה וכו'. ולמסקנא אע"ג דלא נפל ולא גלי אדעתיה אין ד' אמות קונות לו בשדה חבירו ובר"ה וזה מבואר: