מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 5

ר' בא אמר קנה. כבר בארתי בקידושין שם דפלוגתייהו דהרמב"ם והראב"ד ז"ל בפ"ה מהל' מכירה הל' ד' תליא בפלוגתא דהני אמוראי דהכא בדין זה דשיטת הרמב"ם הולך כשי' הרי"ף בענין פירושא דיש דמים שהן כחליפין הנאמר בסוגיא דהתם דף מ"ו ע"ב וכר' בא דהכא דבחוב הבא מחמת מכר הוו כחליפין וקנה והא דמשמע בקידושין דף מ"ז ע"א דמלוה אינו קונה במכר כדאמר בפשיטות אימא סיפא ושוין במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קנה וכו' ומוקי התם לברייתא אחריתא. וזה במה שהקשה הרמב"ן ז"ל על שי' הרי"ף והרמב"ם כבר תירצו המפרשים דשאני להו בין חוב הבא מחמת מכר כדאיירי בפרקין ובין חוב הבא מחמת מלוה דאיירי בקידושין בהאי ברייתא. וטעמא כמו שכתב הה"מ שם. ועוד איכא טעמא אחרינא משום דבקנין בחוב הבא מחמת המכר מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בה רבנן. וזה הטעם כתב הרי"ף להדיא ע"ש. אבל בחוב הלואה שעליו דכ"ע לא קנה במכר. וא"צ לדחוק לחילוק שכתבו התוס' בפרקין שם ד"ה יש דמים וכו' דבהנאת מחילת מלוה מיירי דקנה כמו לענין קידושין וע"ש ולישנא דהחליף דמי שור וכו' משמע בחוב שהוא חייב לו בעד השור החליף עמו עכשיו בעד דמי החמור וכדמפרש הכא בהדיא. ומ"מ יש כאן מקום עיון על דברי הרמב"ם ז"ל דכאן כתב בחוב הבא מהלואה לא קנה ובפ"ז כתב דבקרקעות קנה ולענין מטלטלין מקבל עליו מי שפרע וא"כ צ"ל לדעתו דמחלק בין מטלטלין לקרקעות בחוב הבא מחמת מלוה דדבריו בפ"ג לענין מטלטלין הוא כדכתב בהדיא ע"ש. ומה שכתב הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין בסתם דלדעת הרי"ף והרמב"ם מלוה במכר קנה וציין שם בפ"ז ממלוה. אבל באמת המעיין בפ"ג ובפ"ז יראה דדעת הרמב"ם לחלק בין מטלטלין לקרקעות בסתם מלוה לענין קניה. והה"מ כתב בפ"ז דדעת הראב"ד דסובר שם דבחוב הבא מחמת מלוה אפילו מי שפרע אין כאן דלא הוי כנתינת מעות כלל נלמד מהאי תלמודא בקידושין בפ"ב הלכה ה' דקאמר ר' חייה בשם ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע. והמעיין בירושלמי שם יראה דגם לא כדעת הראב"ד אתיא שהרי מחלק התם בין מוכר ללוקח ופשיט ליה ממתני' דפ' איזהו נשך דהמוכר אין יכול לחזור בו. ולא מצאתי טעם לדעת הרמב"ם במה שהוא מחלק בין מטלטלין לקרקעות בסתם חוב דעלמא. ושוב ראיתי דמפ' איזהו נשך דף ס"ג ע"א ראיה לדבריו דבמטלטלין קונה לענין מי שפרע דתני התם הרי שהיה נושה בחבירו מנה וכו' אם יש לו מותר וכדפרש"י שם דטעמא דכיון דאית ביה משום מי שפרע הוי ברשותיה דלוקח וזה מוכרח. ובענין מה שהקשה הרשב"א ז"ל על האי תלמודא דמחלק בין לוקח למוכר בזה כבר בארתי בקידושין ע"ש ועוד יתבאר בפ' איזהו נשך אי"ה:

אזל סמכיה גבי טריפונטיה. בקידושין פירשתי בענין אחר ופירושא דהכא עיקר. ודע דהרמב"ן ז"ל פילפל בענין פירושא דהאי סוגיא הובא בשיטה למב"א ז"ל. ולשיטתיה אזיל דחולק על דעת הרי"ף והרמב"ם כמבואר לעיל. ולענ"ד מהכא סייעתא לדעת הרמב"ם בענין חוב הבא מחמת מכר שהרי אמרו אית הכא מילי דיודי וכו' משמע דהאי דינא לא דמי להא דלעיל ואפי' מאן דאית ליה דקנה התם הכא מודה. וכן נראה ג"כ מהגי' בקידושין דאמר ר' מנא על האי דינא פעמים שתחלת מקח לזה וכו' וכלומר בכי הא ודאי לאו חליפין הוו וטעמא כדפרישנא דמכיון שמסר לו אצל השלחני כבר נסתלק זה ממנו לגמרי במה יקנה אבל בדינא דלעיל והוא חוב הבא מחמת המכר שעדיין חל עליו בזה הוא דומה ממש להאי דאמרו יש דמים שהן כחליפין לפי שיטת הסוברים כן: