מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 2 · הלכה 10 · Segment 4

כדברי חכמים לא פורק ולא טוען וכו' מבואר הוא ממה שפירשתי בפנים דרבנן דס"ל דמסיימי קראי כדמפרש התם דף ל"ב ע"א בענין עיקר פלוגתייהו ופריקה לגופה לא אצערי' אלא דאי לא הוה כתיבא והוה ילפי' לגופה מטעינה לא הוה ידעינן דטעינה בשכר היא. ולפ"ז נהי דאיצטריך כדי ללמד על הטעינה מ"מ שפיר הדר ילפינן פריקה מטעינה לענין אחיך ולא תיקשי דא"כ לכתוב אחיך בפריק דקדים ונילף טעינה מינה בק"ו לענין דפטור מבהמת עכו"ם זה אינו דאי הוה כתב אחיך בפריקה ה"א דלהכי איצטריך פריקה לגלות דאפי' בפריקה דאיכא צער ב"ח אחיך דוקא ולא הוה ידעינן דטעינה בשכר. ולר"ש פשוט הוא דאחיך גבי טעינה כתיב ולדידיה בל"ה תרווייהו צריכי. וכל זה לסוגיא דהכא דחזינן דתלי האי דינא בפלוגתייהו דר"ש ורבנן. אבל משיטתא דהתם המסקנא כדאמר רבא מדברי שניהם נלמד דצער ב"ח דאורייתא. ובענין האי דינא דקאמר התם לימא מסייע ליה בהמת עכו"ם וכו' ולדיחויא קאמר דלא תסייע מהכא ועכ"פ נלמד דלרבנן דקי"ל כוותייהו ס"ל דצער ב"ח דאורייתא ובהמת עכו"ם ומשאוי לפרוק חייב משום צער ב"ח אבל לטעון תליא באם המחמר עכו"ם פטור ואם לאו חייב אף לטעון משום צער ישראל וכדברי הרמב"ם ז"ל פ' י"ג מהל' שמירת נפש ע"ש. שכתב ובבהמת ישראל והמשאוי של עכו"ם חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל. וכלומר דבכאן א"צ לחלוק בין מחמר וכו' כדאמרינן דסתמא דמילתא אינש בתר חמרי' אזיל וע"ש ואין להאריך: