תני חובל כסות יום בלילה וכו'. וכדרבא דמפרש ליה לרב שיזבי שם דה"ק עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות יום שניתנה לחבול בלילה. ומכאן למד הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות לתרץ הקושיא שהביא בעל המאור בשם הר"א ז"ל והיא קושית ר"ת בתוספות במתני' הא דתנן מחזיר את המחרישה ביום והיכי משכחת לה הא מחרישה עושין בה אוכל נפש כמו צמד של פרות והיאך משכנו מחרישה ותירץ דאיכא למימר בשעבר ומשכנו חייב להחזיר לו והרמב"ן תירץ דאיכא למימר מרגי' כגון שמשכנו מחרישה בלילה או בשעה שאינו עושה בה מלאכה שמותר דכי היכי דאין מחזירין אלא בשעת מלאכה ה"נ ממשכנין שלא בשעת מלאכה וכמפורש הכא קורדום ומחרישה חובלן בלילה וזה דלא כדעת הרמ"ה הביאו הטור סי' צ"ז דאפי' שלא בשעת מלאכה אין ממשכנין כלי אוכל נפש. ודעת הרמב"ם ז"ל באלו הדינים הם בדרך אחרת דלדעתו אפי' בשעת הלואה אין ממשכנים כלי אוכל נפש ולא כן דעת רוב הפוסקים וכן חלקו עליו במ"ש באלמנה דאין ממשכנין אותה אפי' בשעת הלואה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 9 · הלכה 12 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9e1c686e773ecaff29bb3dbbcf36bbe0e9c677055dd326f39f64f083acac89e5