מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 5 · הלכה 6 · Segment 5

מיכן ועד חנוכה דידי. יש לפרש דר' לעזר קבל עליו כל האחריות כל זמן שהיה הריוח שלו ומדינא מותר הוא לומר להלוה עד זה הזמן יהיה והריוח שלי והאחריות עלי ומכאן ואילך הריוח והאחריות שלך הוא ודין זה מבואר הוא בטור סימן קס"ז והא דלא קביל ר' לעזר אח"כ חושש היה מצד חומרא בעלמא ואע"ג דקרוב להפסד כמו לשכר הוא ה"ק חשש על קרוב לשכר וכו' כלומר דהואיל וקרוב לשכר וכו' מדינא אסור הוא החמיר על עצמו אפילו בכה"ג דאלת"ה אלא דלא קבל ר"א אחריות עליו א"כ מעיקרא היכי עביד הכי. א"נ י"ל דבעא מיתן לי' גם בתר חנוכה חלק הריוח שעלה וזהו לא קבל דקרוב לשכר ורחוק להפסד הוא אבל לפי תנאו דקודם חנוכה מותר אם האחריות עליו וכן נראה ממה שכתב הב"י שם בשם תשובת הראב"ד ז"ל יכול אדם לעשות מעסקיו מלוה וכו' וכן מצאתי בירושלמי עכ"ל ומסתמא על האי דר"א הוא דכיון וכהאי דאמרן:

כהנא יהב ארבעים דינרין וכו'. לפי הנוסחא דהכא פשוט הוא דפסק רב כהנא עמו לאחר שיצא השער וכשנתייקרן ובקש המוכר לחזור בו ושאל לרב אם צריך לקיים המקח ואם אין בו חשש איסור משום דמחלוקת דאמוראי היא אם פוסקין על שער העיירות כמבואר לעיל וס"ל לרב כמ"ד פוסקין. אבל בבבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ג גריס בהאי עובדא דרב כהנא לסוף אייקר כיתנא וזבני' מרי' דכיתנא והשאלה היתה אם הדמים שקיבל זה שלו הן וקאמר התם דלא התיר רב ליקח במעות כפי אשר מכרו זה דאין עושין אמנה בדמים כדאמר התם כ"א בפירות ואם עדיין לא היה מוכרו אז היה מותר לקבל הפשתן ואם שנתייקר ולדינא הני תרי נוסחאי אמת הן כפי שנתבאר דדעת רוב גדולי האחרונים דפוסקין על שער העיירות: