מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 3

אלומות בין בר"ה בין ברה"י חייב להכריז. כדפרישית ואזלא אליבא דרבא דהתם דף כ"ג ע"א דהכי מסקינן ומתקנת כל הפוסקים כוותיה דסימן העשוי לידרס הוי סימן וכדפסק הרמב"ם בפ' ט"ו הלכה ח' ומקום נמי הוי סימי והלכך כריכו' ברה"י דקתני נוטל ומכריז מקום הוא דמכריז דהא כולה ברייתא וכן המתני' בשאין בו סימן מיתוקמא לרבא והא בהא תליא וכן לרבה איפכא הוי דקאמר דמקום לא הוי סימן ומתני' בכריכות שיש בהן סימן מיירי והילכך ע"כ לדידיה סימן לידרס נמי לא הוי סימן וכדכתבו התוס' ד"ה ורבה אמר ולפי דס"ל לרבה וכו' כלומר דלא תיקשי מנ"ל לרבה הא ולאוקמי מתני' בדבר שיש בו סימן לפי דס"ל לרבה ניקום לא הוי סימן וא"כ ע"כ בשיש בו סימן מיירי והוצרך לומר דסימן העשוי לידרס נמי לא הוי סימן ובר"ה הרי אילו שלו. וכן לרבא איפכא והלכך דחיק לאוקמי מתני' וכן הברייתא בדבר שאין בו סימן. ושיטתא דהכא מוכרחת ומוכחא כרבא מדקאמר בעגול של דבילה דדוקא באילין עגולייא רברביא מיירי א"כ ע"כ מתני' בשאין בו סימן מיתוקמא והלכך באלין זעיריא שיש בהן סימן כפי אשר נעשים בבצרה חייב להכריז כדפרישית בפנים. ורברבייא דקאמר לאו שהן גדולים וכבידים הרבה קאמר דא"כ דין אלומות להם והמקום הוי סימן אלא לאפוקי מאותן הקטנים הנעשים בבצרה קאמר לפי שהמה ניכרים וסימני המקום אשר נעשים שם עליהם. וכן צריך לפרש הא דקאמר התם דף כ"ח ע"ב בעגולי דבילה אגב דיקירי מידע ידיע. ובלאו הכי הא כתב הטור בסי' רס"ב שלכל אלו אין דרך להניח ע"ג קרקע ודרך נפילה באי שם ואין ידוע מקומן. ולא דמו לאלומות. ובהא דהקשו התוס' ד"ה אי דליכא סימן וכו' על פיי רש"י בענין מכריז מקום וכו' יתבאר אי"ה לקמן בהלכה דשמלה: