מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 3 · הלכה 7 · Segment 3

מתי אמרו ש"ח נשבע ויוצא וכו'. לכאורה משמע דהאי ברייתא פליגא אדיוקה דר' יוסי דאמר ותשמע מינה וכו'. אלא דלעולם שמר כדרך השומרים בעינן ונעל כראוי. ומיהו איכא למימר דדמיא הא דר' יוסי דהכא למאי דאמר רבא התם דף מ"ב ע"א ומודה שמואל בע"ש בין השמשות דלא אטרחיה רבנן וה"נ לא על דעת דליטרחיה לטעון פליטורין בשוקא. וכן נראה מדברי הריטב"א ז"ל הובא בשיטה שכתב על הא דר' יוסי ודוקא בש"ח אבל בש"ש חייב דלהכי יהיב ליה אגרי' דליטעון בשוקא או דלינטרינהו שפיר עכ"ל וא"כ נראה דהא דר' יוסי מוסכם הוא אפי' למאי דקי"ל כשמואל דאמר כספים אין להם שמירה אלא בקרקע. והא דקאמר אם נתן במקום שנהג ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור משמע דבכה"ג לא בעי שמירה בקרקע אלא במקום הראוי לשמירה וכמו שהוא משמר את שלו וכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל שהביא להאי דהכא וכ"כ שם הנ"י. וכן נראה מדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד משאלה ופקדון הל' ג' שסתם וכתב ואע"פ שהניח הפקדון עם שלו אם ראוי לשמירה פטור וכו' א"כ בראוי לשמירה כפי שהוא נוהג בשלו פטור הוא. אלא שהרא"ש ז"ל כתב והא דירושלמי דנתנו במקום שנוהג ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור מיירי בכיפת אבנים דמינטר מנורא ומגנבי כמו שמירה בקרקע עכ"ל ולדבריו ז"ל איכא למידק לכאורה דא"כ למה ליה למנקט כלל במקום שנוהג ליתן את שלו דאי בהכי מיירי פשיטא דפטור ומאי הוה ליה למעבד טפי וכן הסכימו רוב המפרשים הובאו בשיטה למב"א ז"ל דהירושלמי לא פליג אדשמואל ואגמרא דילן ויתבאר עוד מזה בפ' ארבעה שומרין בס"ד: