הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וְאֵין לוֹ אֵפֶר [עָפָר] לְכַסּוֹת, שׁוֹחֵק דִּינָר זָהָב וּמְכַסֶּה. פירוש יעשנו שברים קטנים שיהיה דוגמת עפר דאף על גב דזהב אקרי עפר לא יכסנו כמו שהוא שלם אלא ישברנו לחלקים דקים שיהיה דוגמת עפר.
וקשא כיון שהוא מטיף הדם בקרקע איך יכסה בדינר זהב וילך לו, כי מי יאבד דינר זהב בעבור אכילת עוף? ואם תאמר ימתין עליו עד שיבלע כולו שיבש ולא יהיה רשומו ניכר ויטול הזהב, גם זה אי אפשר דמי יאמר שיבלע ולא ישאר רשומו ניכר כי בקרקע זו דאין נמצא בה עפר אלא סלעים לא יבלע הדם על הסלע ולא ימחה מאיליו? ונראה לי בס"ד שיטיף הדם לתוך הקופה ויכסנו בזהב ויקח הקופה עמו וכשיגיע למקום עפר יסיר הזהב ויניח עפר במקום הזהב לכסותו.
אך מקשים למה שוחט העוף במדבר אם אין לו עצים לבשל ולצלות דאין דרך לאכול בשר חי ואם יש לו עצים יכסה באפרן אחר כך? ונראה לי כגון שאין לו עצים והוא צולה העוף בשכר ספירט"ו שמדליקין על ידי אש שיוציא מאבנים. ועוד יש לומר כגון שהוא היה צריך לדם דוקא ולא לאכול וקיימא לן בשולחן ערוך (יורה דעה סימן כח סעיף יח) השוחט ואינו צריך אלא לדם חייב לכסות. או יובן כגון שהיה לו עוף מסוכן נוטה למות ולכן ממהר לשחטו וכשיגיע למלון יאכלנו. והרב לב אריה ז"ל תירץ כגון שהוא צד חיה או עוף בדרך הלוכו ורוצה לשחטן כדי שלא יברחו וגם זה נכון.
ואין להקשות כיון שהולך במדבר שהוא יבשה אפילו קרקע קשה כסלעים אינה קשה יותר מן הזהב, דקאמר שוחק דינר זהב ומכסה וגם כאן ישחוק ויכסה דנראה דאיירי שהיה מהלך בארץ מליחה שאין מכסים בעפרה אף על פי שבלשון בני אדם נקרא עפר מכל מקום בלשון המקרא אינו נקרא עפר מה שאין כן הזהב אף על גב דאין זורעין בו מכל מקום בלשון המקרא נקרא עפר וכנזכר בסימן כ"ח בלבוש ז"ל.
ברם הא קשיא לי למה עשה שתי חלוקות הולך במדבר והולך בספינה, הוה ליה למימר השוחט ואין לו עפר שוחק דינר זהב או שורף כסותו ומכסה, ומה הפרש יש בזה בין מדבר לספינה? ועוד למה אמר תקנת הזהב בהולך במדבר ותקנה של שורף בספינה?
ונראה לי בס"ד כי שתי חלוקות אלו לאו מחד תנא אתמרו אלא כל חלוקה חד תנא תני לה והאחד שמע מרבו המהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה ומה שאמר שוחק ולא אמר שורף היינו משום דמעשה שהיה כך היה וככה באה מעשה לפניו שנשאל באחד היה הולך במדבר ושחט ולא היה לו עפר ולא כסות לשרוף והורה אותו תנא בדבר זה שישחוק דינר ויכסה וכמו גוונא של השאלה ששאלו ממנו קבע דבר זה להלכה וכן תנא אחרינא כך אתרמי ליה ששאלו אותו על אחד שהיה מהלך בספינה ולא היה לו עפר לכסות והורה להם שישרוף טליתו ואיירי בטלית בלוי שאין בו בל תשחית.
וקשא כיון שהוא מטיף הדם בקרקע איך יכסה בדינר זהב וילך לו, כי מי יאבד דינר זהב בעבור אכילת עוף? ואם תאמר ימתין עליו עד שיבלע כולו שיבש ולא יהיה רשומו ניכר ויטול הזהב, גם זה אי אפשר דמי יאמר שיבלע ולא ישאר רשומו ניכר כי בקרקע זו דאין נמצא בה עפר אלא סלעים לא יבלע הדם על הסלע ולא ימחה מאיליו? ונראה לי בס"ד שיטיף הדם לתוך הקופה ויכסנו בזהב ויקח הקופה עמו וכשיגיע למקום עפר יסיר הזהב ויניח עפר במקום הזהב לכסותו.
אך מקשים למה שוחט העוף במדבר אם אין לו עצים לבשל ולצלות דאין דרך לאכול בשר חי ואם יש לו עצים יכסה באפרן אחר כך? ונראה לי כגון שאין לו עצים והוא צולה העוף בשכר ספירט"ו שמדליקין על ידי אש שיוציא מאבנים. ועוד יש לומר כגון שהוא היה צריך לדם דוקא ולא לאכול וקיימא לן בשולחן ערוך (יורה דעה סימן כח סעיף יח) השוחט ואינו צריך אלא לדם חייב לכסות. או יובן כגון שהיה לו עוף מסוכן נוטה למות ולכן ממהר לשחטו וכשיגיע למלון יאכלנו. והרב לב אריה ז"ל תירץ כגון שהוא צד חיה או עוף בדרך הלוכו ורוצה לשחטן כדי שלא יברחו וגם זה נכון.
ואין להקשות כיון שהולך במדבר שהוא יבשה אפילו קרקע קשה כסלעים אינה קשה יותר מן הזהב, דקאמר שוחק דינר זהב ומכסה וגם כאן ישחוק ויכסה דנראה דאיירי שהיה מהלך בארץ מליחה שאין מכסים בעפרה אף על פי שבלשון בני אדם נקרא עפר מכל מקום בלשון המקרא אינו נקרא עפר מה שאין כן הזהב אף על גב דאין זורעין בו מכל מקום בלשון המקרא נקרא עפר וכנזכר בסימן כ"ח בלבוש ז"ל.
ברם הא קשיא לי למה עשה שתי חלוקות הולך במדבר והולך בספינה, הוה ליה למימר השוחט ואין לו עפר שוחק דינר זהב או שורף כסותו ומכסה, ומה הפרש יש בזה בין מדבר לספינה? ועוד למה אמר תקנת הזהב בהולך במדבר ותקנה של שורף בספינה?
ונראה לי בס"ד כי שתי חלוקות אלו לאו מחד תנא אתמרו אלא כל חלוקה חד תנא תני לה והאחד שמע מרבו המהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה ומה שאמר שוחק ולא אמר שורף היינו משום דמעשה שהיה כך היה וככה באה מעשה לפניו שנשאל באחד היה הולך במדבר ושחט ולא היה לו עפר ולא כסות לשרוף והורה אותו תנא בדבר זה שישחוק דינר ויכסה וכמו גוונא של השאלה ששאלו ממנו קבע דבר זה להלכה וכן תנא אחרינא כך אתרמי ליה ששאלו אותו על אחד שהיה מהלך בספינה ולא היה לו עפר לכסות והורה להם שישרוף טליתו ואיירי בטלית בלוי שאין בו בל תשחית.