בן יהוידע על חולין · דף 139b

מָצָא קֵן בְּראֹשׁוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ. קשא למה נקיט 'בְּראֹשׁוֹ' הוה ליה למימר בגבו דזה שכיח טפי שהאדם ישן על פניו וגבו למעלה ותרדמה נפלה עליו ובא עוף ועשה קן על גבו אך בראשו קשה המציאות של הקן שם?
ונראה לי בס"ד נקיט 'בְּראֹשׁוֹ' כי החכמים דרכם לרמוז בהלכות ומאמרים שלהם רמז של סוד בעניינים אחרים וכאן נקיט שאלה זו בלשון זה לרמוז בזה שאלה אחרת בענין מצוה דשלוח הקן והוא דאם האדם לא היה יכול לעשות מצוה זו בידו בפועל אך הוא לומד הסוד שלה ומצייר עשייתה במחשבתו כאלו קן לפניו והוא מקיים מצות שלוח כאשר צותה תורה כמו שעושים המקובלים החסידים אם חל ראש השנה וראשון של סוכות בשבת דאין תוקעין ואין נוטלין לולב בידים אלא רק מקיימים המצוה במחשבה שמחשבים בכונות שלהם ומציירים במחשבתם קולות השופר וגם הנענוע בלולב ומיניו ובזה נחשב להם כאלו קיימו אותם במעשה ממש.
וזהו שאמר מָצָא קֵן בְּראֹשׁוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ רמז בזה שצייר במחשבה שבראש מצות שלוח הקן מהו אם נחשב לעשיית מצוה ממש בפועל כיון דאין מזדמנת מצוה זו לידו בפועל ודמיא להך מצות שופר ולולב דחלו בשבת ואי אפשר לו לקיים אותם בפועל?
והשיב לו 'וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ' (שמואל א' ד, יב) נראה רמז בזה רמז נאה על שאלה הסודית הנזכר דכתיב 'וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ' וקשא הוה ליה למימר 'וְעָפָר עַל רֹאשׁוֹ' אך רמז הכתוב בזה שעשה כונה של המהלך ארבע אמות בארץ ישראל אף על פי שיצא לחוץ לארץ והוא כי רבינו האר"י ז"ל פירש במאמר המהלך ד' אמות בארץ ישראל הכונה שהוא מכוין בהילוכו להמשיך מלואים של שם ע"ב שכל מלוי מספרו אמה [י<b>וb>"<b>דb> ה"<b>יb> ו<b>יb>"<b>וb> ה"<b>יb>=46] ללאה הנקראת ארץ ישראל. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דדוד המלך ע"ה היה כולל בחינת רחל ובחינת לאה ותיקן בתחילה את רחל בחברון בשבע שנים ואחר כך מלך בירושלים לתקן בחינת לאה כי ירושלים היא בחינת לאה וכנזכר בשער הפסוקים בשמואל.
ועתה כשברח דוד המלך ע"ה ויצא מירושלים בא חושי לקראתו ועשה במחשבתו בראש כונה זו להמשיך ללאה ארבעה פעמים אמה כדי שבזה יהיה כח לדוד המלך ע"ה שהוא בחינתה וזה רמז הכתוב לפי דרכו באומרו וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ, 'אֲדָמָה' הוא אותיות 'ד' אמה' 'עַל רֹאשׁוֹ' שעשה כונה זו במחשבה שבראשו אף על פי שהוא היה חוץ לירושלים נמצינו למידין שאפשר לעשות תיקון על ידי המחשבה שיצייר הדברים במחשבתו דוקא אף על פי שהוא עומד ומהלך חוצה ואם כן הוא הדין בשלוח הקן דמהני במחשבה בלבד.

מֹשֶׁה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. נראה לי בס"ד הכונה בתורה כתוב שבשם זה קראתו בתיה אחר שגמלתו אמו והביאתו אצלה וקראתו מֹשֶׁה על שם המקרה שקרה לו ומנין לנו ראיה מן התורה שזה השם גזור לו מן השמים דלכן נעשה שם זה עיקר יותר משאר שמות שיש לו? והשיב רמוז מקדם קדמתה בכתוב (בראשית ו, ג) 'בְּשַׁגַּם' זה משה.
אי נמי נראה לי בס"ד הכי קאמר מֹשֶׁה מִן ה' תּוֹרָה רצונו לומר מן חמשה חומשי תורה מִנַּיִן, כי שמו הטוב אינו כתוב אלא בארבעה ספרים ואינו נזכר בספר בראשית, והשיב 'בְּשַׁגַּם' זה משה והוא פסוק בספר בראשית.

הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. שאל זה כדי להציל את מרדכי הצדיק מתלונה שיש להתלונן עליו למה נתגרה בהמן והביא ישראל לידי סכנה ולכן שאל על רמז שמו מן התורה כי במקום שרמוז שמו רמוז סופו מה יהיה בו וכמו שאמרו במעשה של אבנר תלמיד הרמב"ן ז"ל שרמוז שמו בפסוק אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם וכו' ושם רמוז סופו דכתיב אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם (דברים לב, כו) וכמו שאיתא בסדר הדורות. ולכן אם ימצא מקום שמו של המן בתורה ימצא מה יהיה בסופו ובזה יהיה ניצול מרדכי הצדיק מן התרעומת, והשיב 'הֲמִן הָעֵץ' (בראשית ג, יא) ולכן ניצול אותו צדיק כי הוא ידע שמו היכן רמוז וידע שסופו יהיה נתלה על עץ ולכן לא חש מלהתגרות כי ידע מן התורה שסופו יהיה נפילה ויתגבר עליו.

אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. נראה לי בס"ד גם בזה כיון להציל את מרדכי הצדיק ע"ה מן התלונה שיש להתלונן עליו על אשר לא הסתיר את אסתר להצניעה בחדרי חדרים שלא ידע בה אחשורוש ויקחנה לו ולכן שאל מקום שמה בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה בסופה ופירש ששמה נרמז בפסוק הַסְתֵּר אַסְתִּיר וכו' (דברים לא, יח) משמע שתמצא אסתר בזמן שיתקיים דבר זה של הסתרת פנים ועל כן מכאן מוכח שתהיה הצלה לישראל בזמן הסתר פנים על ידי אסתר דמאי קא משמע לן שתהיה אסתר מצויה באותו זמן אם לא לענין שתהיה ריוח והצלה ונס לישראל על ידה על כן לא הצניעה לגמרי אלא עשה פתח שתהיה לקוחה לבית המלכות כדי שתהיה התשועה על ידה כאשר היה כן באמת.

מָרְדֳּכַי מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. גם על זה שאל כדי להציל את מרדכי הצדיק מן התרעומת שיש עליו מן העולם באומרם והלא זקנו שאול ברח מן השררה וכן ראוי לכל צדיק שיהיה בורח מן השררה וכן התנא אמר וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת (משנה אבות א, י) ומה ראה מרדכי להכניס עצמו לשררה שהיה אחד משרי המלך קודם שנלקחה אסתר וגם לסוף היה משנה למלך והיה לו לברוח מזה ולכן שאל על מקומו בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה סופו, והשיב קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר (שמות ל, כג) ותרגומו מירא דכיא דמשמע מרדכי יהיה ראש ולמה נגזר עליו להיות ראש? אלא ודאי בשביל טובת ישראל שיהיו צריכין אליו לכן קרב עצמו לשררה ולא ברח ממנה דכונתו לשם שמים.
והא דשאלו על המן קודם מרדכי ואסתר, כי באותו הדור היה המן מצד הקליפה והחשך ומרדכי ואסתר היו מצד הקדושה והאור ואיתא בגמרא (שבת עז:) מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? והשיב כברייתו של עולם שהיה החשך קודם ואחר כך נראה האור, וכן כאן שאל על המן תחלה שהיה מצד החשך ואחר כך על מרדכי ואסתר שהיו מצד האור.
אי נמי פפונאי ידעי תשובות אלו ולא שאלו אלא לבדוק לרב מתנה ולכן אמר אמרי ליה פפונאי לרב מתנה ולא אמר שאלו ליה פפונאי ולכן כיון דתשובה לשאלה דשם משה רבינו ע"ה היתה מפרשת בראשית והם ידעי דשם המן גם כן נרמז בפרשת בראשית לכן אמרו לו על שם המן תחלה דקדים בקרא לקראי דאסתר ומרדכי.