ריטב"א על נדה · דף 13a

פרק שני כל היד בס״ד
מאי שנא נשים דלאו בני הרגשה נינהו. פירוש דליכא למיחש בהו דמשום משמוש יבאו לידי אבוד זרע והקשה ר״ת ז״ל ותיפוק לי׳ דאלו הוו בנות הרגשה אינם מצוות על פריה ורביה ולא על אבוד זרע וכשם שאינן מצוות על העיקור ועל הסירוס לכך פי׳ הוא ז״ל דה״ק נשים שאינן בדין הרגשה כלל שאפי׳ הרגישו ושחתו זרע אין בכך כלום כיון שאינן מצוות על פריה ורביה והקשה עליו רבי׳ הגדול הרמב״ן ז״ל שאפילו לפי סברת ר״ת ז״ל שהוא סובר שאין הנשים מוזהרות על השחתת זרע מ״מ אינו כדין שתהא משובחת אלו היו בני הרגשה ויותר הוא משובח להן ולעולם שלא ירבו לבדוק שלא לצורך משישחיתו זרע כי לא תהו בראה ועוד דאלו היו בנות הרגשה קא מיגרן יצר הרע בנפשייהו וכ״ש דודאי אע״ג שאין הנשים מצוות על פריה ורביה ולא על הסירוס מ״מ אסורות הן להשחית זרע בראוי לפרות ולרבות וכלן לקו בדור המבול בזה שאם הותרו להשחית כלי הזרע לא הותרו להשחית הזרע וכמו שפרש״י ז״ל על ברייתא דג׳ נשים משמשת במוך הילכך שפיר נקט תלמוד משום דלאו בני הרגשה ממש נינהו וכמו שפרשנו.

ובולע את התרומה. פי׳ כשהוא דבר דאי שדי ליה מפומי׳ מימאס.

והתניא רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה וכו'. ואע״ג דרבנן פליגי עליה ה״מ לצרך כדי שלא יראה ככרות שפכה היכא דליכא מקום גבוה ולא עפר תיחוח.

מבתר דאמר להו אסור אהדר אמר להו תקנתא. פי׳ דבכי הא לא היה לו להפריז כל כך לומר להם במדה לומר מוטב שיהו בניהם ממזרים עד דאמר להו תקנתא ובתר הכי יפריז במדת אסורו להכא דליכא תקנתא אבל בעלמא אשכחן אדרבה דתני דינא והדר תני תקנתא והוא הסדר הראוי.

בולאשת שנכנסת לעיר. וזה מפורש יפה במקומה בס״ד.

הכי נמי כיון דבעית לא אתי להרהורי. פי׳ ואפילו לרב יצחק בר מארי דאמר התם בכתובות לנסך אין פנאי לבעול יש פנאי דיצר הרע דתשמיש תקיף טפי ה״מ לבעול כשהנשים בפניהם אבל להרהורא בעלמא לא.

איבעית אימא וכו'. פי׳ כל הני אי בעית אימא הלכתא נינהו ותלמודא בעי לאשמועינן דינא לעלמא ואב״א דהכא בחד מיינהו סגי.