ריטב"א על נדה · דף 48a

מי פליגת וא״ת אי פליגי ומ״ד לערכין דוקא הוא אבל לא לפרקין דיוצא דופן א״כ תיהדר קושיא דאקשינן לעיל ממתניתא ואיהו דאמר כמאן וי״ל דהוה אמינא דרב תנא הוא ופליג אלא דכל היכא דאפשר לאשכוחי תנא דקאי כותיה עדיף טפי ומהדרינן עלה כל מאי דאפשר וכדמוכח בסוגיין ובכל דוכתא.

פרק ששי בא סימן
הא דבעי׳ בכולה מתני׳ גדולות בין ליבום בין לחליצה בשיטת ר״מ נקטינן לה דאלו לרבנן אפי׳ קטנה מתיבמת דלא כתיב איש אלא לענין חליצה וכדאיתא ביבמות להדיא.

בא לר״מ אעפ״י שא״א לרבנן. פי׳ דנקט ר״מ בכלל דבריו שאינו חושש לדברי חכמים החולקים עליו לומר שא״א ואנא ידענא משום דא״א הוא וק״ל דדילמא ס״ד טעמא דידהו משום דסמכי׳ אעליון לחוד וי״ל דשפיר ידענא טעמא דלקמן דמה איש תחתון ולא עליון והיינו דבעי לה תלמודא מנא לן ור׳ מאיר לטעמיה דחייש למיעוט ואיכא דקשיא ליה וכיון דבקטנה גופא חייש לאילונות דהוי מיעוט כי הדר חייש להאי מיעוטא הוה לי מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ליה ר״מ כדאמרי׳ בעלמא ולאו מילתא היא דהא כל חד וחד מהני קאי באנפי נפשיה ואין זה נתלה בזה כלל.

דודאי אתא ומנתר הוא דנתר. פי׳ ודוקא היכא דאמר א״א אבל כי איכא מיעוטא טפי תלינן במיעוטא כי בדקן ולא אשכחן מדתלינין בנשירה דלא שכיחא כולי האי.