ריטב"א על נדה · דף 26a

גבי כריתות. פי׳ ששנינו שהיולדת סנדל חייב קרבן יולדת.

מכרך כריך ליה לולד אפלגי' פי׳ כי ראשו של ולד הוא כנגד טבורו של סנדל וא״ת א״כ היאך סטר את פניו וי״ל כי אחר שסטר נשתרבב למטה עכשו בשעת לדה.

דסנדל קדים. פי׳ וכגון שנתגיירה וטבלה בנתים כי היתה עומדת בנהר לטבול ויצא הראשון קודם גמר טבילתה.

ולד דאית ביה חיותא. מדנפק רובא דרישא הוי כילוד סנדל עד דנפק רוביה זו גר׳ רש״י ז״ל ועד דנפיק רובא דגופא קאמר ואתיא כשמואל דאמר התם שאין הראש פוטר בנפלים וה״ק עליו בתוס׳ דהא איתותב שמואל התם והיכי נקטי׳ סוגייא להדיא דלא כהלכתא לכך פי׳ לפי גרס׳ דבסנדל הקילו שלא יהא ראשו פוטר ולפום הא אפשר דנפל פוטר ברוב ראשו וזה בכלל מאי דאמר ולד דאית ביה חיותא ויש בו חכמי׳ דגרסי׳ עד דנפיק כוליה ופי׳ עד דנפיק כוליה ראשיה דאע״ג דהראש פוטר בנפלים כוליה ראש בעינן.

כדי שיאחז ויראה לכאן ולכאן. פי׳ והיינו טפח שלם בגודל וא״ת אמאי לא קתני טפח וי״ל משום דא״כ ה״א דאפי׳ לבן אבטיח סגי בטפח בינוני קמ״ל דהכל לפי שהוא אדם וא״ת א״כ היכי מני להאי טפח הכא גבי אידך י״ל משום דסתם אדם בעי טפח בינוני לכל הפחות ואין פוחתין ממנו אפי׳ הוא ננס.

צריך שיוצא מן ההדס טפח. וש״מ דאע״ג דשאר טפחים דלולב והדס טפי קטנים שחסרים שתות כדאמר׳ בדוכתא דהאי טפח יתירה טפח שלם הוא מדמני הכא גבי אידך וכדברי רבי׳ הגדול ז״ל שיהו ברובא מפו׳ בפ׳ העור והרוטב בפי׳ רש״י ז״ל.