חידושי אגדות על תענית · דף 21b

ע"ב לא מקומו של אדם מכבדו אלא כו'. והענין כלפי הקב"ה אע"ג דכתיב מלא כל הארץ כבודו וע"ש שהוא מקומו מיהו גילוי שכינתו במקום שהוא נתכבד המקום יותר מכל שאר העולם כמ"ש בסיני והוא משל לאדם דכפי מעלת השכליות שבו שהיא הנשמה שנאצלה מתחת כסא כבודו נתכבד המקום ביותר דכמו כן דימו הנשמה בה' דברים להקב"ה פ"ק דברכות:

נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה במשוך היובל כו'. עיין פרש"י ובפ"ק דביצה הוסיף בזה והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בניסן והיתה שם עד עשרים באייר שנעלה הענן כו' עכ"ל שם והתוס' דחו שם פירושו ע"ש באורך ויש לדקדק דמייתי סיפא דקרא גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' אמאי לא מייתי רישא דההוא קרא ואיש לא יעלה עמך וגו' ולשיטת התוס' שכתבו שם דמסברא יש להתיר דהא לא אסר להם אלא משום שכינה והא דקאמר מכדי כו' עיין שם והשתא ה"נ נימא משום שלא תאמר דבמשוך היובל וגו' אתא למצות עלייה דאחר משוך היובל מצוה שיעלו להר שילמדו שם תורה כמו משה שהיה שם מ' יום ולילה דדומיא דהכי קאמר גבי שובו לאהליכם וגו' דכתיב באחרונות דאתי למצות עונה וקאמר דליכא למימר הכי מדכתיב גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' מסתמא גם בראשונות במשוך היובל המה יעלו וגו' אצאן ובקר נמי קאי ולא שייך בהו למימר למצוה שיעלו בהר אלא ש"מ דלא אתי קרא אלא למנין אחר דצריך להתירו ודו"ק:

רב דנפיש זכותיה כו'. נראה לפרש אע"ג דודאי מכ"ש דבזכותיה דרב היו ניצולין דבכלל מאתים מנה מ"מ הראו להו כן דבלאו זכותיה דרב נמי היו נצולין בזכותא דההוא גברא כו' א"נ דאי בזכותיה דרב היו מנכין לו מזכיותיו כדאמרי' לעיל דכעין נס הוא דבר זה דבכל העיר היה דבר ולא היה בשבבותיה דרב וכן תפרש גבי דליקתא:

א"ל זוודא אייתו בהדייהו כו'. עיין פרש"י ואוסיף על דבריו דא"ל בדרך צחות דזוודא אייתי בהדייהו כיון שאין אתם רוצין להתענות אכלו אתם המזונות שהביאו עמהם:

ליכא מעברא דפסיק ליה כו'. עי' פרש"י ולפי המסקנא דמרחק מפסיק ליה אלא משום דאיכא שיירתא ה"נ הכי קאמר ליכא מעברא דפסיק ליה ושכיחי שיירתא דאזלי כו':

אם גבירה לוקה שפחה לכ"ש כו'. א"י מקרי גבירתה לגבי חו"ל כמפורש פ"ק בכמה דברים א"י נבראת תחלה כו' והקב"ה בעצמו משקה אותה ושותה תחלה מי גשמים ע"ש: