רש"ש על בבא מציעא · דף 54a

גמרא ואכנפשי'. דומה לה במגילה (לא ב):

גמ' שם הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק. מלשון בשוק נראה דגם גזבר אינו רשאי לבוא אל ביתו לעבוט כמו הדיוט:

רש"י ד"ה ואין לו ביעור. בשנה שלישית כו'. עמש"כ בסנהדרין (יא ב) ע"ד:

רש"י ד"ה אינה משתלמת. מעות אלא פירות כו'. הן גם מעות נקראות חולין בכ"ד ומהן לקמן (נה ב) ויותר הנל"פ דבא לאפוקי תרומה וכדאיתא רפ"ו דתרומות אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים ועמש"כ שם:

רש"י ד"ה ולא אכלה. דהיא חוזרת בעין. וכן בסמוך פי' את הכפל של קנס משמע דהקרן אם אינו בעין משלם מן החולין וצ"ע דמשמע בכ"ד דא"מ מן החולין רק אם אכלה בשוגג משום כפרת אכילה ועמש"כ שם ברפ"ז:

תד"ה או. ומסתמא ה"ה במעשר. לכאורה קשה א"כ בדמאי יהא מותר לכתחלה לחללו על פרוטה וק"ו הוא מחומש דעכ"פ מחוייב לשלמו מה"ת ובחללו על פרוטה אינו חייב להשלים מה"ת לשמואל ולר' ירמיה לקמן (נז) וי"ל דמ"מ לכתחלה משמע דאסור מה"ת לאנות את ההקדש עי' תוס' שם ד"ה ומר אבל בלא חומש מותר לכתחלה לחלל מה"ת ויוצא לחולין אפי' לר' יהושע וישלמנו אח"כ אולם לפי משמעות פרש"י שם באוקימתא דמ"ס אפי' לכתחלה קשה והא דלא מוקי הש"ס בברכות (מז ב) וש"מ להא דמע"ש והקדש שנפדו כדשמואל הוא משום אינך אמוראי דפליגי עליה שם לקמן:

תד"ה ונתן. וא"ת דאי לא כו' והשתא דכתיבי כללי כו'. אלמה לא דכללי מגלי לן דלא נילף מנזקין ועבד ועי' רש"א: