רש"ש על בבא מציעא · דף 51a

גמרא וכן אר"א ישר. בפסחים נג ב ובסנהדרין (ק) ובשבועות (מ) מחק רש"י בכה"ג מלת ישר:

גמ' שם בצדרייתא. פרש"י העומדים לימכר ועי' ברי"ף והרא"ש ונ"ל דרמז הכתוב לנו זה במה שאמר וכי תמכרו ממכר דר"ל דבר העומד לימכר:

תד"ה והתנן. וי"ל דאונאה משמע בכ"ע כו'. והא דאר"י אין אונאה לתגר ר"ל אין אונאה בכ"ע אלא דוקא אם הוא מאנה:

גמרא דאי כ"ר מוכר משום דקים לי' כו'. פרש"י דחוק דאטו מי לא עסקינן דשהה הרבה ימים בין הקניה למכירה ובין כך נשתנה השער או שהוא עצמו קנה בזול או ביוקר ועוד דגבי לוקח ע"כ אזהרתי' ג"כ אם יודע ששוה יותר לכן נלע"ד לפרש דמוכר כבר גמר מסחרו וקי"ל ויודע מה הרויח אבל לוקח עדיין א"י כי אולי בטרם שימכור תוזל הסחורה או תתקלקל:

גמ' שם בתגר ספסר שנו מ"ט מידע ידע כו'. לע"ד נל"פ דכיון שקונה ומוכר תמיד בכל יום ודאי יודע בטוב שוויה בכל עת לכן בין שהוא המוכר ובין שהוא הלוקח אין לו אונאה וכשהוא לוקח ביוקר אולי הוא משום דאיתרמי ליה אדם שחפץ לקנות אותו החפץ ויעלהו לו בדמים והש"ס נקיט הטעם על כשהוא מוכר וה"ה אם הוא לוקח מטעמא דאמרן וכה"ג צ"ל לדעת הרמ"ה שהביא הטור בסי' רכ"ז סכ"ט לענין בעה"ב דהש"ס נקיט לעיל טעמי' דיקירי עליה לא מזבן להו כו' והוא ז"ל פסק דה"ה אם מכר בזול או לקח בין ביוקר ובין בזול וכ"ז דלא כפרש"י ותוס':