במשנה השוכר כו' והשאילה לאחר כו'. נ"ל מדשביק תנא פקדון דאיירי ברישא ולא תני המפקיד אצל שומר חנם והוא מסרה לש"ש ונגנבה או שנאבדה וכמו בפלוגתת רב וריו"ח לקמן שומר שמסר לשומר כו' משמע דדוקא בשוכר הוא דפליג ת"ק דשכירות ביומי' מכירה היא (לקמן נו ב) והוא כמו מכירה על תנאי שיחזירנה אחר כלות משך השכירות או שתמות (ולס"ד דרב אידי שישבע ג"כ) וזהו כוונת הגמרא דקני בשבועה או במיתה ר"ל למפרע דאלת"ה איזה קנין הוא מיתה או שבועה ועוד מאי יקנה אז כיון דאיננה שמתה ונ"ל ראיה עוד מהא דפ' השואל שהביאו התוס' דלרבנן בעלה פטור משום שהיא עמו במלאכתו (וכ"כ התוס' לקמן בסה"ע) והא קי"ל שם דאם לא היה עמו בשעת שאלה אף שהיה עמו בשעת האונס אינו כלום והא בשעה שנעשה הבעל שואל או שוכר היא עדיין לא נעשית בעליה אלא ע"כ דלמפרע הוא דנקנית לה (ויש לדון בזה) אבל לשומר לא נקנית הפרה מעולם ונ"מ אף לדידן דפסקינן כר' יוסי היכא דהמפקיד היה שם שכ' התוס' דמודה ר"י וכ"מ לי מפרש"י לקמן (לו) ד"ה ולא מיבעיא שכ' דפטור מן האונסים ולא נקיט רבותא טפי דהיינו גניבה ואבידה ע"כ דס"ל דבזה היה השומר הב' משלם לבעלים אך י"ל דפי' אליבא דר' יוסי דהל' כוותיה:
קריאה במקור
רש"ש על בבא מציעא · דף 35b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י (במשנה) ד"ה שמתה. ופטור כו'. כצ"ל בו':
רש"י ד"ה בשבועה. שהוא כו'. עי' בתויו"ט וברל"צ ודברי התו"ח תמוהים בזה ע"ש:
רש"י ד"ה כיצד. חזר ראובן כו' ואם היתה מתה אצל ראובן כו' ופרה אחרת כו' עשרה ימים להשלים המאה. עי' מהרש"א ול"נ דשמעון א"ח לשלם אם מתה עד תשלום ימי שאילתו כי יאמר גם אם היתה חיה לא הייתי מחזירה לך עד אותו הזמן וא"ח רק לתת לו פרה א' להשתמש בה שמונים יום משך ימי שכירותו בפעם הב' ובכלות הפ"י יחזירנה לשמעון ובעוד עשרה ימים כשיכלו ימי השאלה אז מחוייב לשלם לו אחת לחלוטין והראשונה יתננה לו עוד הפעם להשלים עשרה ימים למאה וכן כשחזר ושאלה לע' יום ומתה אצלו לאחר כלות ע' יום חייב שמעון לשלם לו אחת ולתת לו אחת להשתמש בה עשרה ימים להשלים הפ' ואח"כ תוחזר לו ובעוד עשרה ימים שתכלה זמן שאילתו הראשונה יתחייב שמעון לשלם לו עוד פרה א' ואותה שהוחזרה לו יתננה לו עוד הפעם על עשרה ימים לתשלום המאה:
תד"ה אגרה פ'. ואי הדר שאלה ע' יום כו' ודשכירות ק' יום. מש"כ מהר"ם בביאור גיר' למ"ד יום דהיינו כו' וכ' יום להשלמת הצ' יום כו' נראה דל"ד שהרי מה ששכרה לצ' יום אינו אלא שקנה זכותו שהיה לו בה והל"י אינם אלא לתשלום שכירות דהק' יום:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 84d8f21cbe5cce5f8d507841169c7d45ad7347b3969a03fa5bc20121644c22c5